To the English website
English
לאתר בעברית
עברית
אריחי קרמיקה וזכוכית מיוחדים, מצוירים
בתי כנסת- עיצוב וביצוע עבודות אמנותיות
ויטראז'ים וחלונות מצוירים לבתי כנסת, בתים פרטיים
אריחים מיוחדים, מעוטרים, מחולקים
עבודות יודאיקה מיוחדות עבודת יד, קרמיקה וזכוכית
יישומי מטבחים, אמבטיה, שירותים, דלתות וחלונות
סדנאות זכוכית פיוזינג מיוחדות וציור על זכוכית לכולם בכפר יונה
שלטי קרמיקה וזכוכית אמנותיים
פרוייקטים מיוחדים, שיא גינס, שולחנות מצוירים
עיצוב קיר פסיפס 40 מטר עם כל בית ספר אורט עש נתן אלתרמן
עיצוב וביצוע אנדרטת בית ליד שרה קונפורטי
ציורי קיר
תכשיטים עבודת יד
הסטודיו שלי
הגינה של שרה קונפורטי
הנצחות ליקיריכם פרוייקטים שונים ואפשרויות מגוונות בזכוכית, בקרמיקה מצויירת, בפיסול, בבית הכנסת או בטבע
תרומה לקהילה

מאמרים - עיתונות וכתבות שונות על האמנית שרה קונפורטי

                                      

אילו יתרונות יש לאתר מכירות פומביות

**************************************************

הרהורים על אמנות שימושית ואמנות בתי כנסת - שרה קונפורטי

מרץ 2016

                                       ************************************************

כך צומח בית כנסת בסגנון תימני מאמר שכתבתי באיגוד בתי הכנסת העולמי אפריל 2014

                        

                                      ********************************************************

 

השופר כמוטיב המופיע בהיסטוריה היהודית  ועד ימינו ושילובו באמנות יהודית באלמנטים שונים - כתבה שנכתבה ב 24.8.12 - אתר איגוד בתי הכנסת העולמי

http://www.sarakonforty.com/HE/content_page_125.html


===========================

יב שבטים - מאמר חדש שכתבתי באיגוד בתי הכנסת העולמי

י"ב שבטים הוא אחד הנושאים הפופולאריים והאהובים ביותר כנושא אמנותי לקישוט והידור בתי כנסת. מה הם סמליהם של שנים עשר השבטים, ואיך הם מקבלים ביטוי באמנות היהודית המודרנית?

נכתב ב-20.2.2012 - שרה קונפורטי

*************************************************

מוטיבים ישראליים באמנות בתי הכנסת מאת שרה קונפורטי

מאמר שכתבתי באתר איגוד בתי הכנסת העולמי 30.1.2012

******************************

מחיצה, מעקה עזרת נשים בסגנון תימן -

פוסט שכתבתי בדה מרקר ותגובות החברים   9.1.2012


***********************************************************


אמנות יהודית וחנוכה - מאמר שכתבתי באתר איגוד בתי הכנסת העולמי, חנוכה  דצמבר 2011

*************************************

אמנות יהודית – מאמר חלק ג שכתבתי באתר איגוד בתי הכנסת העולמי .29.11.2011

מאת שרה קונפורטי

*********************************************

אמנות יהודית וחג סוכות- מאמר שכתבתי באיגוד בתי הכנסת העולמי

אמנות יהודת אוקטובר 2011

אוקטובר 2011

************************************************

http://www.sarakonforty.com/HE/content_page_108.html

אמנות יהודית 
  
אמנות יהודית - מאמר שכתבתי באיגוד בתי הכנסת העולמי
ספטמבר 2011



==========================
לכבוד תשעה באב, ציור קיר אמנותי בנושא ירושלים

  סטטוס שכתבתי בפייסבוק  9.8.2011 

http://www.facebook.com/note.php?note_id=144259858992876

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
כתבה חדשה שכתבתי באתר איגוד בתי הכנסת העולמי בנושא עיצוב תיבת החזן, בימה או במה 8.2011

כתבה חודשית שכתבתי ופורסמה באיגוד בתי הכנסת העולמי  29/6/2011


article thumbnail
עיצוב חלונות בית הכנסת
29/06/2011 | שרה קונפורטי 

חלונות ויטראז' צבעוניים הם אחד הסמלים היפים של בתי הכנסת במאה האחרונה, כל בית כנסת משתדל להתהדר בעבודות זכוכית יפהפיות אלו. איך כדאי לצייר...

כתבה שפירסמתי בדה מרקר אודות התנהלותי בפייסבוק בתאריך 1.7.2011 הנה קישור שבו התפרסם המאמר בקפה דה מרקר, בנוסף לתגובות של החברים שם
================================================================
יש לי פינה קבועה ב"איגוד בתי הכנסת העולמי". מדי חודש אני כותבת מאמר, כתבה ומלווה זאת בתיאור בית כנסת שהייתי המתכננת, המעצבת, המבצעת בפרוייקט. אני מצרפת 2 קישורים לכתבה שבשל אורכה חולקה לפעמיים על פני חודשיים, ב- 2 ניוזלטרים. הכתבה מלווה בצילומים של תיבת החזן שיצרתי
חלק ראשון של הכתבה עיצוב תיבה ברוח יהדות תוניס
 
מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי לקריאת 2 המאמרים ולצפייה בתמונות
 
 
 
 
20.5.2011
 
==============================================
כתבה של טל דרויאן אודותי ותגובות גולשי אתר פייסבוק - טל בארץ הפלאות של שרה, חלק ראשון מאת ‏ בתאריך יום חמישי 19 מאי 2011‏ בשעה  21:41‏‏
 
 
 
 
========================================
 

ויטראז'ים, פסיפס, ציור על זכוכית, עבודות אמנות, ב בית הכנסת הטוניסאי אור תורה, לגריבה בעכו מאת שרה קונפורטי  מאמר שכתבתי   27.3.2011

מאמר אודות שרה קונפורטי, אמנית הזכוכית- עבור איגוד בתי הכנסת  1.2.2011

ויטראז קלאסי, ויטראז בשיטת טיפאני, זכוכיות פיוזינג, זכוכית מצוירת  31.1.2011

תערוכת פיסול זכוכית בגלריה ליטבק - שרה קונפורטי

פברואר 2010

זכוכית
רשמים מתערוכת פיסול זכוכית עכשווי בגלריה ליטבק, תל-אביב,
ביקרתי השבוע ב תערוכת הזכוכית, המדוברת ביותר, ב גלריית ליטבק החדשה שנפתחה בדצמבר 2009, במגדל מוזיאון תל-אביב. הספיקו כבר לבקר ב תערוכת הזכוכית מעל 12000 אנשים. הגלריה נחשבת מהמשוכללות ביותרבעולם ומשתרעת על פני 800 מטר.
אני הייתי פעורת פה.
הייתי בתדהמה, ראשית, בגלל זרם האנשים שלא פסק להגיע. החלל היה מלא במבקרים. היה ממש צפוף, ובכל זאת נהרו אנשים ללא הפסקה. האמת תופעה שכזו ראיתי רק בחו"ל.....
תדהמתי גברה כשהבטתי ב עבודות הזכוכית עצמן. אתה עומד, מביט, מתרגש, מתפעל, לא מאמין, ו מ ע ר י ך כל כך את הכישרונות הענקיים הללו – עבודות פיסול בזכוכית של 26 אמני זכוכית המובילים בעולם. כשהבטתי בסרטים המקרינים את תהליך עבודתם של ה אמנים ו ייצור עבודות הזכוכית האמנותיים, חשתי שאני מביטה בתהליך בריאת העולם. ממש כך. זו חוויה שחייבים לראותה כדי להאמין שהיא כה חזקה.
זו חוויה רוחנית עצומה, המלווה אותך בצבעי הזכוכית השונים, במגוון  יצירות ה אמנות השונות כל כך אחת מהשנייה, ועם זאת מפתיעות בצורתן, במראן, גודלן, סוגי הטכניקה השונים ש האמנים מייצרים את יצירותיהם והתוצאות השונות כל כך.
אני חושבת שזו ה גלריה הראשונה בארץ שגובה דמי כניסה– 48 ₪ לאדם. עד עתה גבו דמי כניסה בארץ מוזיאונים בלבד. ולמרות זאת הקהל נוהר.
שאפו למולי ליטבק, בעל הגלריה, אספן אמנות, שהצליח להגשים את חזונו וליצור תופעה חדשה בארץ.
אני זוכרת עוד לפני למעלה מ-20 שנה, כשהייתי הולכת לתערוכות בניו יורק, גם במוזיאונים וגם בגלריות פרטיות, לעיתים קרובות נאלצתי להמתין בתור כדי להיכנס, זמן לא מועט. הבטתי בעיניים כלות. פשוט לא האמנתי לתופעה. בארץ לא הכרתי תופעה שכזו.
כ אמנית וותיקה מאד, המכירה את המצב המסחרי המתנהל בארץ של רכישת עבודות אמנות איכותיות, (כמעט ולא מתנהל בארץ), הפתיעה ה גלריה גם בעניין זה, בהצלחתה גם במכירות עבודות האמנות שלה.

התערוכה מלווה בקטלוג מפואר ומהאיכותיים ביותר שראיתי. והאמינו לי שראיתי לפחות כמה אלפי קטלוגים, והפקתי בעצמי לפחות כמה עשרות קטלוגים. במבוא לקטלוג כותב אסף גוטסמן על המשותף לאדריכלות ו אמנות הזכוכית. שתי האומנויות "מדברות" עלאור וצל, השתקפות, שבירת קרני אור, שקוף-אטום, צבע, חומר, צורה. הקטלוג מתאר את התפתחות תנועת זכוכית הסטודיו, נוגע בהבדלים בין יצור המוני לבין ייצור מוגבל של עבודות אומנות על ידי אמנים ו מעצבים.

אחד הנושאים החשובים באמת לדעתי, שאותו פותח קלמנטה שאק פון ויטנאו לדיון, הוא הגדרת יצירות הזכוכית כ אמנות או אומנות. הוא שואל האם כלי זכוכית שנוצרו ב עיצוב חופשי נחשבים ל אמנות יפה, האם חומר הזכוכית הוא שקובע? האם אמנים שיצרו עבודות אמנות והתבססו על זכוכית חלונות רגילה והתעלמו מתכונות החומר יכולים לקבל אוטומטית את הגדרת הסטיגמה של האומנות.

לאחר תיאורים של שימוש בזכוכית, בטכניקות שונות, באופנים שונים, גם על ידי ראשי מחלקות לזכוכית בבתי ספר לאמנויות בפראג, בגרמניה, במינכן, אהבתי במיוחד את המשפט שצותתי להלן, של ראש המחלקה לזכוכית וקראמיקה של האקדמיה לאמנות במינכן- נורברט פרנגוברג. אשר כתב ב-2005, "מבחינתי, זכוכית היא חומר אחד מני רבים....חשוב שהסטודנטים יעבדו בהקשר הכללי של אמנות עכשווית, ולא רק בהקשר של הייחודי לאמנות הזכוכית".....

התקיים דיאלוג ממושך בין אמני הזכוכית בעולם- בין אמני מוראנו, אמני ונציה, לבין אמני הזכוכית באירופה וארה"ב. שיטות וטכניקות ייצור הזכוכית נלמדו והועברו. נלמדו טכניקות השריפה בתנור, טכניקות הניפוח, עיבוד בלהבה, טכניקות כבשן, וירטואוזיות ונציאנית וזכוכית סטודיו.

אשמח לדעתכם לגבי הנושאים שהעליתי.

שרה קונפורטי

עיצוב, תכנון, יצירה, ביצוע, יישום עבודות אמנות, עבודה או כיף – שרה קונפורטי

מרץ 2010

עיצוב, תכנון, יצירה, ביצוע עבודות אמנות – כל אלה עבורי הם דרך חיים.
 
 אמנות היא בדמי, בנשמתי.
 
אני נושמת אמנות 24 שעות ביממה, גם כשאני ישנה.
לא תמיד אני בטוחה שזו מתנת אל. להיות כל כך שקועה בתחום האמנות, לחיות אותו, לעבוד אותו, לקרוא, ללמוד, לחדש, לנשום, לחלום אותו....
אך בכל זאת.....
מרגישה הכי שפויה כאשר אני יוצרת.....
אוהבת ליצור כל יום עולם חדש...
בעולם הדמיון שלי יש רק יופי, חכמה, טוב לב, אינסוף ונצח.....
ישנם רק דברים מעטים, המהנים יותר מאשר יצירת עולם חלומותיך
ה"אני מאמין שלי" כאמנית – "להעלות על כל משטח קיים אושר, מוסיקה ואהבה ע"י צבעים". בדרך זו אני "מחלקת פיסות של "אושר" לאנשים נוספים, כפי שכתב לי אחד מלקוחותיי.
אדם שיש לו יופי הקרוב אליו – נעשה יפה יותר.
משימתי היא לתרגם את מה שנמצא בדמיוני בלבד, למציאות.
 
בעבודתי כ אמנית מטרתי היא ליישם את מחשבתי, למוצר מוחשי.
 
אני מתכננת ומעצבת עבור לקוחותיי, ומשתדלת ליישם את מה שנכון עבורם ומתאימם להם.
 
אני מקדישה אותה חשיבות, את אותה התייחסות רצינית, בין אם זה תכנון לבית כנסת, עיצוב ארונות קודש, עיצוב תיבת חזן, חלונות מיוחדים, דלתות כניסה, ויטראז'ים מיוחדים, אריחים עבודת יד קרמיקה וזכוכית למטבח, אמבטיה, לחיפויי הקיר, לריצוף, שלטים אומנותיים לדלתות הבית, ל קירות חיצוניים, ועד לדברים הקטנים ביותר, למתנות  קטנות יומיומיות, כמו חמסות ומזוזות מקרמיקה וזכוכית, עבודות יודאיקה מקוריות, חנוכיות מרהיבות ייחודיות, צלחות פסח, ומה לא - עולם ומלואו.
 
ניחנתי ביכולת להרגיש את לקוחותיי, ולהבין מה הם רוצים , מה הם מבקשים בדיוק. זכיתי במתנה, ליישם ולהגשים בדיוק את חלומם.
 
עיצוביי נובעים הרבה מאד מהרגש. אינטואיטיבית אני יודעת מיידית מה נכון לי ליצור. אנדרטת צומת בית ליד, - תכננתי אותה ב-1 דקה בדיוק. בכמה שניות עברה תמונת האנדרטה לנגד עיני, וידעתי בדיוק מה ברצוני ליצור.
 
כמובן שבלי מחשבה אי אפשר. לאחר שאני "מרגישה" ויודעת מה אני רוצה ליצור, רצון הנובע מתוך הרגש, אני משקיעה גם מחשבה כדי "לבקר" ולסנן, או להעמיק את הפרטים הטכניים.
 
אני עובדת לעיתים 3-4-5- ימים ללא שינה כמעט. איני מרגישה שאני עובדת כלל. אני נמצאת ב"טריפ", למרות שאיני יודעת מה זה טריפ אמיתי.
 
אני כן יודעת, שזה בעצם כיף אדיר, כשאתה מביט, בוחן, מסתכל, ופתאום מרגיש שיצא לך "וואוהו".
 
איזו הרגשה עילאית....
 
להרגיש שהשארתי חותם בהיסטוריה האנושית.
 
הטבעתי עקב בתולדות האנושות.
 
שרה קונפורטי
 
 
 
 
מאמר שכתבתי בעבקות פנייה של מתפללי בית כנסת עמית כתגובה ליצירתי וציורי יב השבטים ב היכל  הקודש בבית הכנסת עמית
 
 
(לחץ על הקישור לקריאת הכתבה)
 

"בעוד ארבעת אלפים שנה אולי אשמש השראה לאמן אחר, שיצייר בהשראת הציורים שלי..." אומרת שרה קונפורטי.

 
מצויידת בהרבה כשרון, ו ביצירתיות יצאה למשימה לא פשוטה: לעצב בית כנסת. בהשראת מוטיבים שראתה בבית-כנסת מהמאה הרביעית בתוניס יצרה חיבור בין עבר, הווה ועתיד.
 
תיבת חזן בבית הכנסת "עמית", מרכז עולמי למורשת יהדות תוניס.
הסברים לתמונות המצולמות:
1. ירושלים טכניקה מעורבת – צבעי זכוכית בשילוב פיוזינג ובסגנון אוריינטלי
(2) שבעת המינים "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון
(3) עץ חיים היא למחזיקים בה
(4) חזית ספסל התיבה, ציורי הטווסים על גבי האריחים, צוירו כמחווה לציור שמצאה מהמאה הרביעית לפנה"ס מרצפת בית הכנסת בנרו, תוניס
(5) עץ החיים, מקורו של מושג זה הוא בסיפור גן העדן (בראשית, ב 9). משמעותו היא: בריאות, ריפוי, פוריות והמשכיות החיים. עץ החיים מופיע כמוטיב בצורת עצים, פירות וצמחים כגון עץ התמר, לוז – שקד, רימון, ברוש, פרח ואגרטל פרחים.
(6) ויטראג' "תקעו בחודש שופר", שופר ונבל הם סמלי תשרי הקשורים לעלייה לרגל לבית המקדש.
 
קונפורטי החיה ויוצרת בכפר יונה, הצליחה להפוך את יצירותיה לעבודות ייחודיות, מרגשות ובהישג יד של כל אחד. שרה, היוצרת בקרמיקה ובזכוכית, פיתחה טכניקות אישיות ושילבה אותן בהרבה אהבה ונשמה. עיצוב, תכנון ועבודה עבור בתי כנסת – אהובים עליה במיוחד. בית הכנסת האחרון אותו עיצבה הוא "עמית – מורשת עולמית ליהדות תוניס". עו"ד אייל אורטל, גזבר עמותת עמית, הזמינה לתכנן את ארון הקודש ואת תיבת החזן. העבודה מומנה על ידו ועל ידי משפחתו לזכר אביו. תחילה השקיעה שרה את עצמה בלימוד ההיסטוריה של יהדות תוניס, מנהגיה ואפילו מאכליה. למדה איך נראו בתי הכנסת בתוניס, והצליחה להעביר את האווירה האוריינטלית ורוח הדברים לעבודותיה בעמית. כשחלק מהאנשים שמעו כי שרה מתכננת להקיף את התיבה בזכוכיות, נרתעו, היססו, התנגדו, התלבטו..."תיבת חזן מזכוכית – מי שמע?...". כיום, תגובות המתפללים המגיעים למקום – "לא ראינו תיבה יפה מזו בעולם".
 
שרה למדה להכיר את האנשים מקרוב, אנשים צנועים עם לב עצום, אוהבי חיים, משוגעים לדבר, תורמים מזמנם וכיסם עבור רעיון ושוקדים לשמר את מנהגי יהדות תוניס ומורשתה.
 
קונפורטי קיבלה כנתון חדר – תיבת חזן, בנוי מקירות בטון עם שני פתחים. היא הקיפה את כל הקירות החיצוניים ב זכוכית מצוירת ב סגנון אוריינטלי. עשרת הציורים הוקפו במסגרות עץ מהגוני ומאחוריהם הותקנה מערכת תאורה. כשסיימו להתקין את העבודה, ומסביב לתיבה דלק האור, התרגשה קונפורטי כאילו זו עבודתה הראשונה. כל ההשקעה העצומה בזמן ובמאמץ, המרוץ הבלתי אנושי לעמוד בזמנים, כל אלו נמוגו כשהביטה בעבודה שהקימה. השלב השני היה לתכנן את פנים התיבה. שרה החליטה לחפות את כל הקירות הפנימיים באריחים מצוירים, עבודת ידיה, בהשראת ציורים אשר היו בבתי הכנסת בתוניס, ציורים שמקורם במאה הרביעית. צבעי האריחים היו צריכים להתאים הן לצבעי עבודת הזכוכיות והן לצבעים ששלטו בבתי-הכנסת בתוניס: כחול, טורקיז – חום.
 
שרה אוהבת במיוחד לעבוד עם בתי כנסת.  בהיכנסה לחלל בית הכנסת, היא לא נשארת אדישה. אווירה של קדושה, של נשגבות, של כוח שאינו נמצא בשום מקום אחר, של מסורת ודת בני אלפי שנים של המתנהג גם אחרת בתוך בית-הכנסת מאשר מחוצה לו. מעט מהרגשה זו שאפה להכיל בתוך עבודתה. שרה הקפידה בתכנון התיבה עד לפרטים הקטנים ביותר. הרבה מאד כחול, טורקיז, אדום, כתום, ירוק וחום. צבעוניות החוזרת גם בצבעי האריחים המצוירים בתוך קירות התיבה. הארון בתוך התיבה עשוי גם הוא מעץ מהגוני, וכהשלמה בחרה שרה פרקט דמוי מהגוני, בצבע תואם. את ידיות הארון בחרה לעשות במו ידיה, שילוב של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז. גם את הפנלים הסובבים את פלטות הזכוכית סביב התיבה בחרה לעשות בעצמה – פסים של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז – טכניקה ייחודית בעולם ואישית של שרה. את מדרגות התיבה בחרה שרה לחפות בשטיח בצבע כחול, כתשובה לכחולים אשר בויטראג'ים ובציורי האריחים. את ספסל תיבת החזן בחרה לרפד בבד קטיפה כחול עז, המהווה גם הפרדה בין ציורי הטווסים מעל לספסל לבין ציורי הטווסים מתחתיו. הצבעים השולטים בתיבה – טורקיז-כחול וחום, המסמלים גם שמיים ואדמה – יקום.
 מתוך מאגזין טרנד TREND  חורף 2007 www.trend.org.il

כתבה בעברית מאת הדרה שפלן-קצב על עבודתה של שרה קונפורטי

http://www.sarakonforty.com/HE/content_page_68.html 

 מאמר, הדרה שפלן-קצב

שרה קונפורטי, מרחב נשימה תרבותי. תערוכה ניידת בהפקת אמנות לעם, 1997 המדור לאמנות פלסטית, אוצרת ומאמר, הדרה שפלן-קצב,
 
לגעת בקדוש תוך מישוש צורותיו. לגעת במילה ולבטל קדושתה. להתחמק ממגבלות הדת והחברה. כדי לרקום סינתזה תרבותית. לרכון על הבד, להימנע מתנופה לטובת עדינות פרק היד. להתבונן מבחוץ כדי להרגיש מבפנים. לפרק למרכיבים ולחבר שורות חדשות ישנות. לענג את העין ולעורר את לב המאמין. אמונה חדשה במקומיות, בעלת שתי פנים לא זרות זו לזו. להניע את העין מן הסביב אל המרכז, אל הנעלם-הקיים.
 
 
במבט ראשון נראות עבודותיה של שרה קונפורטי כמלאכת מחשבת עתיקה, קולקטיבית ואנונימית, של נשים מסורות בנות דת מוכרת לא מוכרת. במבט שני, הלב פועם מהר יותר, העיניים מתרחבות לנוכח המיחבר הבלתי אפשרי במקומותינו – שילוב של מוטיבים צורניים משתי דתות שהשדה הגיאו-פוליטי עשה אותן עוינות זו לזו, האיסלם והיהדות.
 
המבט השלישי מופתע – קונפורטי מאפשרת לנו לראות עד כמה דומה השפה הצורנית של שתי הדתות המונותיאיסטיות בניגוד לשוני הרב ביניהן לבין הנצרות. הקירבה החזותית מפייסת ביניהן ויוצרת משהו חדש, משהו שנדרש דווקא על-ידי האוכלוסייה החילונית, והוא טיבה של הזהות המקומית, תרבותה, האסתטיקה שלה.
 
לכן העבודות נראות מוכרות, בעלות היגיון פשוט כמעט, הן לא נראות כאימוץ / התאמה / ניכוס אירופיים או אמריקניים של צורות או תכנים, אלא שוטטות צבעונית וקווית על סימנים קיימים, מובנים, בתוך תרבותנו המקומית.
 
בשנים האחרונות חיפשה שרה קונפורטי את שורשיה במקומות המקובלים – עבר ההורים, הגלות האירופית. עיתוני "לעצטע נייעס" ו"לעצטע צייטונג" יצרו דפי היסטוריה יהודית כספרים, כגווילים חרוכים.
 
הפעם היא פונה אל הצבע הזוהר, בעיקר זהב, ובעזרתו היא רוקמת עבר חדש או שמא הווה ועתיד. הדרך היא דרך הפרקסיס האמנותי העובד על מצע נתון וטעון – טלית וכאפייה, שטיח תפילה ופרוכת. כשלעצמם הם סימנים לטקסים דתיים מובחנים, אך הם נענים לה ומגמישים את עמדתם המוצהרת, החד-משמעית לטובת מערכת סימולטנית, מפויסת ומפוארת ברוחב ליבה.
 
הפאר ניכר בשפע הצורות והצבעים וב"אימת החלל הריק" המאפיינים אמנות דקורטיבית, אך קונפורטי פורעת את הקונוונציה הדקורטיבית במיקוד העין אל המרכז, הפוגע בתחושת האינסוף כפוטנציאל נורמטיבי של הדגם החוזר על עצמו. היא משאילה מהאמנות הדקורטיבית צורות וטכניקה כריקמה ותפירה, ושוב מתחכמת להם, כי הריקמה איננה ריקמה כי אם הזלפה ומשיחה עדינה של צבע, צבע תעשייתי.
 
הבשורה המטריאליסטית לימדה אותנו כי הטכניקה והתפתחותה משפיעות על צורתו ומהותו של הייצוג (השתנות טכניקת הציור מצבעי טמפרה לשמן, משמן לצבע סינתטי, תעשייתי...), הציור המערבי הקלאסי פעל למטרת ייצוג, קרי, ניכוס אינטלקטואלי של עולם הנראה.
 
האמנות הדקורטיבית (בניגוד לאמנות הפיגורטיבית והמופשטת כאחת) אינה עוסקת בייצוג, ומכאן שכוחניות פעולת הייצוג רחוקה ממנה. אהבת החומר והצורה חשובים כאן לאין ערוך מקניית בעלות והחפצה. הנשים האמונות על מלאכתן דורי דורות בטוויה, אריגה, ריקמה ותפירה, תחרות וקליעה, לא ביססו את יצירתן על הניגוד – החיוני ליצירה המערבית הגבוהה – שבין סובייקט לאובייקט. הן כמובן יצרו אובייקטים. אובייקטים שמישים ומתכלים, אך לא כאלה המעידים על הסובייקט המפואר, הגאון האינדיווידואל שיצר אותן. לרוב הן אף הסתפקו ביצירת אובייקטים חילוניים, בעוד האובייקטים לעבודת האל (זה או אחרים) יועדו לידיים אחרות – ידי הגברים.
 
הפעם מדובר בידי אישה החוות את האסור. זו לא עבודה קולקטיבית ואנונימית כמעשה המדיאבלים, אך היא מזכירה בחלקה את הנזירים והנזירות בעבודתם הקפדנית עוצרת הנשימה על כתבי הקודש. כאן נעלמה חרדת האל, ועימה חרדת הדיפרנציאציה התרבותית והפוליטית. הגישה חסרת הפניות מבטלת את הצורך להצטדק, להתנצל על ניצול תרבות אחת את רעותה, חברה אחת את החלשה ממנה. לא מפתיעה, אם כן, שהעבודות נמנעות ממחשבה בינארית היררכית וחותרות אל שילוב של אחרות אלטרנטיבית. שדה רחב המסוגל לקבל שונות תחת ניגוד, לקבל אלטרנטיביות בעלות קיום הדדי תחת אמת אחת.
 
תנועת הפאטרן והדקורציה בארה"ב, שהוקמה ב-1975, פעלה בדיוק כנגד הרטוריקה הגזענית והסקסיסטית של האמנות המערבית. כאשר פירסמו ג'ויס קוזלוף וואלרי ז'ודון ב-1978 את מאמרן "רעיונות היסטוריים באמנות של קידמה ותרבות" בכתב העת HERESIES, הן טרחו , דף אחר דף, לחשוף את הכוחניות של השיח האמנותי המערבי המפנה את האמנות הדקורטיבית אל ה"אחר" (האישה, העולם השלישי). בין הציטטות הרבות שהציגו מפורסמת זו של אדולף לוס מ-1908, "האורנמנט הוא פשע".
 
רבים מאמני ואמניות התנועה פנו אל תרבות "העולם השלישי". מרים שיקגו שאלה דימויים מהמזרח הרחוק והקרוב והציגה כבר ב-1972 מיצב של חדר ובו תלויים בין השאר שטיחים פרסיים ובדים צבעוניים. קוזלוף יצרה ב-1975 עבודות שהתבססו על דגמים של אריחים איסלמיים, מוטיבים עיצוביים פרה-קולומביאניים ושטיחים ארוגים של שבטים צפון-אפריקניים. כך גם ג'יין קאופמן, אשר יצרה בתחילת שנות השמונים עבודות טקסטיל ובהן דקורציה מוזהבת בהשראה של מוטיבים מזרחיים.
 
אמנים אלה יצרו מתוך אידיאולוגיה המופנית כנגד הדיעה הקדומה של המערב המודרניסטי על הדקורטיבי, כנגד ראייתו הדיכוטומית וההיררכית של אמנות גבוהה ונמוכה, אמנות היסטורית ודקורטיבית, אמנות אינדיווידואלית וקולקטיבית ואמנות המערב מול אמנות המזרח.
 
ביקורת הזמן האחרון החלה לפקפק בהשאלות מסוג זה של צורות לא-מערביות. השאלות א-היסטוריות וטרנס תרבותיות, שאינן מתייחסות למקורות הספציפיים, מרוקנות בכך את משמעויותיהם המקוריות והופכות לניכוס לשמו. הרצון לאוניברסאליות הוביל לדקורציה שטוחה ולסמלים צורניים ריקים לשירות אסתטיקה חתרנית.
 
נראה כי שרה קונפורטי הצליחה לחרוג משורות אלה על ידי הטמעה של שפה חזותית מעורבת, תוצאה של חיים בערים מעורבות, חיפה וירושלים. היא מדברת בשפה חדשה, שאוצר המילים שלה מוכר אך מיחברן מקורי. שיטות הסיווג, המיון והקידוד המקובלות התערערו לטובת מרחב חליפי. מרחב נשימה תרבותי.
                                                                הדרה שפלן-קצב
                                                                אוצרת התערוכה

 מאמר מאת מאיר אהרונסון על יצירתה של שרה קונפורטי, עיצוב ופיסול בספר

שרה קונפורטי, ספרים חומר–תוכן, נכתב על ידי מאיר אהרונסון, סתיו 1994 :

בסדרת עבודות זו, ספרים ישנים מהווים את עיקר חומר הגלם הפיזי ל יצירתה של שרה קונפורטי. נכון אומנם, שהספר, המעוגן בתודעה האנושית כמנשאה לאינפורמציה, הופך להיות כאן – מנשאה בלבד. זאת עד לרמה שבה עוקרת קונפורטי את כל דפיו ומשאירה רק את הכריכה המכנית כמראת מקום למוצא האובייקט. יש מקומות אחרים, בהם האמנית משתמשת בדפי הספר כחומר גלם פיסולי, ומבטלת את עיקרו החשוב של הדף כמקום, והופכת אותו לחומר גלם ליצירה אחרת שאינה קשורה ל יצירה המקורית שנשא הדף.
 
המילה הכתובה, מצריכה לעיתים, תאורים ארוכים כדי לתאר בשלמות צורות מורכבות. כאן, הצורות המורכבות, לעיתים בעלות הקשר למציאות מסוימת, ולעיתים נטולת הקשר, מציגות את עצמן בפני הצופה ללא צורך במלים.
 
למעשה שרה קונפורטי עוסקת בשתי פעולות בו זמנית. פעולה אחת היא השמדת הספר. פעולה לכאורה אנטי תרבותית, אנטי הומנית. הפעולה השנייה היא פעולה של בניה, של יצירה. לכאורה פעולות תרבויות הומניות. איך מתיישב הפרדוקס הזה של הצורך בהשמדה של דבר אחד עם פעולת הבניה של דבר אחר. האמת היא שאין כלל פרדוקס. השינוי שעובר הספר ממצב צבירת ידע אחד למצב צבירת ידע שני. לפיכך, אין זו השמדה במובן המוכר לנו, של השמדת ספרים עם כל הזכרונות של ברוטליזם תרבותי.
 
אבל למרות כל זאת, מעניין לראות, איך למרות היות הספרים חומר גלם לעבודה, אין קונפורטי מעיזה לגעת בספרים הכתובים עברית. היא מתמקדת בספרים הכתובים בשפות זרות.
 
האומנם הספרים בעברית קדושים יותר? האם הפחד הטמון בכל אחד מאיתנו מהשמדת ההיסטוריה הפרטית והלאומית הופך את הכל לקל יותר, כאשר הספרים הם זרים ומנוכרים במידת מה.
 
חומרי גוף כמו שערות, המהוות חומר מתחלף אישי, סוג של שעון זמן קבוע ומתקתק מצורפים לספרים והופכים אותם ל יצירות אישיות, פרטיות, "יומניות" – של האמנית המחלקת אותם עם הצופה בעימות אינטימי.
 
בספר, כמקום, הדבר הראשון הם הטכסטים. אותן מילים המתקבצות לכל מהות על פני הנייר והופכות להיות טופוגרפיה של הדף. בדרך מעניינת ולא לא מקורית, גורמת קונפורטי למילים לאבד את ערכם התוכני והטופוגרפי ולהפוך חלק חסר משמעות במכלול הנקרא ספר.
 
בתקופה האחרונה, עוסקת קונפורטי בעבודות קאמריות. אין בה את הרצון לעבודות גדולות. היא מסתפקת בריכוז המאמץ והיכולת לתוך פורמטים קטנים, מוכתבים מראש, ברורים וחסרי אופציה לפריצה. הכל נעשה פנימה ומבפנים. אין חוץ, אין מרחבים, אין כלום למעט נקודת מבט אחת, מעין האמן או הצופה, אל המרחבים השמורים בתוך תחום העבודה.
 
בהקשר זה עולה מיד דימוי החידה. משחק של תמונות גזורות וביד המשחק רק הפיסה הראשונה. זו החידה הצריכה להוביל אותו על פני כל התמונה ולהוות את הרמז לפתרון. הספר שתמיד פתוח בעבודות אלה לוקח אותנו אל עולמות חבויים של האמן, כמו גם אל עולמות חבויים של עצמנו.
 
הרמז, הניתן בדרך כלל, כפיסת תמונה, ניתן כאן באופן מעניין יותר, כצורה תלת מימדית, הצומחת מתוך הספר כמפלצת הכולאת את המסר.       
 
חידה זו אינה כאמור הדימוי היחיד. מי מאיתנו לא שיחק בספרים שכאשר אנו פותחים אותם קופצות דמויות של חיות או דמויות גיבורים מאגדות ילדים POP UP  קראו לספרים אלה. כאן מקפיצה קונפורטי את הדימויים אלינו בקריצה של שובבות. לעולם לא ראיתם POP UP  של טרגדיות או של חומרים כה אישיים. אין הקריצה הזו מראה על ממזריות וחוש הומור אלא על הניסיון לתפוס את תשומת הלב שלנו העסוקים כל אחד בחייו שלו ובבעיותיו שלו לרגע אחד אל מה שמטריד את קונפורטי עצמה. לתפוס לרגע את תשומת הלב לבעיות הבוערות בעצמותיה אם הן אישיות ואם כאמן חרד.
 
קונפורטי עוסקת בעיצובו של הספר מחדש. לא כאלמנט ידע. אלא, כאלמנט בעל ערכים אסטטיים, פיסוליים במידת מה, כאלה המייצרים דימוי ראשוני של אמירות בסיסיות, לעיתים כואבות. היא עוסקת בעיצובו מחדש של הספר כקונספט.
 
לא יהיה זה בלתי נכון לחלוטין לראות בעבודות אלה יומן אישי של האמן. אבל, נכון יותר יהיה לראות במקביל, את העבודות כדרך עבודה חדשה ומבטיחה של שרה קונפורטי.
                                                          מאיר אהרונסון – סתיו 1994

אמנית, שרה קונפורטי, מהאמנות לאומנות וחזרה מאת אודי נתן, טיים האוט ת"א, עיצוב 2004, http://www.sarakonforty.com/HE/content_page_69.html 

אמנית, שרה קונפורטי, מהאמנות לאומנות וחזרה מאת אודי נתן, טיים האוט תל אביב, עיצוב 2004, התערוכה הבינלאומית ה-17 לעיצוב ותכנון הבית 

 למרות תואר בכלכלה, שרה קונפורטי הייתה מאז ומתמיד, בראש ובראשונה, אמנית. היא חיה ונשמה אמנות 24 שעות ביממה, וביקור בביתה לא מותיר ספק: בבית עם הגינה שבכפר-יונה, נמצאים מאות כדים מצוירים, פסלים, שער פרי עיצובה, סטודיו, עצום מימדים ועשרות עבודות תלויות על כל קיר (אפילו בשירותים). שרה מציירת על החלונות, על הדלתות, וגם על העצים הענקיים הגדלים בגינתה. אולם, אחרי שנים של נאמנות מוחלטת לאמנות לשם עצמה, שכללה פתיחת גלריה שנשאה את שמה, שרה הבינה כי אינה יכולה להתפרנס מאמנות בלבד. וכיוון שיש לה שני ילדים מתבגרים (בן ובת), היא החליטה להיות פרקטית יותר, והחלה לעסוק בייצור אריחים.

 על תחום האריחים הסתערה ללא כל ידע מקצועי מוקדם, עובדה שהתגלתה כברכה. היא החלה ליצור אריחים מקרמיקה ו מזכוכית בעבודת יד, ועליהם ציירה בטכניקה שפיתחה בעצמה, שהתבררה כייחודית בעולם כולו. באפריל השנה הוזמנה להשתתף בתערוכה הגדולה בעולם לאריחים, הנערכת מדי שנה באורלנדו, פלורידה. 4000 אומנים מארבעים מדינות השתתפו בתערוכה, אך עבודותיה של שרה התבלטו בייחודן גם בתוך השפע הזה, בין היתר, בזכות הטכניקה הייחודית. ביום האחרון פנו אליה מהנהלת התערוכה בבקשה לקנות את כל עבודותיה, אך מתוך 5000 העבודות שהציגה, לא נשאר ולו פריט אחד. בארץ רכשו את הדוגמאות הייחודיות שעיצבה החברות המובילות בהן מוזיאון ינקו-דאדא, קאנטרי פלורס, חלמיש, רשת זהבי עצמון, רשת אלוני ועוד.

 בסטודיו שלה מציעה שרה גם כלי בית ומתנות מ קרמיקה ומזכוכית, יודאיקה, מזוזות (שעליהן היא שמחה, במיוחד לנוכח המחשבה שאנשים מנשקים בבואם ובצאתם את העבודות שלה), חמסות, חנוכיות ועוד ועוד, אפילו כיורים מצוירים.

 בתערוכת עיצוב 04 מציגה שרה את העבודה "חלונות של תקווה", שמכוונת לעודד אנשים להתבונן קדימה אל עבר העתיד, ולהקדיש מחשבה לעתידם האישי, כמו גם לעתידנו כחברה. מדובר ביצירה עצומת מימדים, המדגימה את יכולתה לעבוד לא רק בקטן (כפי שהיא עושה עם האריחים) אלא גם בגדול (כפי שעשתה באנדרטה לקורבנות הפיגוע בצומת בית ליד), באותה מידה של ירידה לפרטים הקטנים.

 

הי לבנדר

אשמח לעזור לך בקשר לבקשתך לייעוץ בנושאים הקשורים לריצוף הבית, האפשרויות השונות לריצוף, ולגבי התלבטויותייך בנושא השיש והכיור. אני אמנית,  אשר עוסקת כ-15 שנים בתכנון, עיצוב, וייצור עבודות אמנותיות לכל הבית באופן כללי. תוכלי להתרשם ממאות דוגמאות של יישומים של חדרי הבית השונים באתר שלי – www.sarakonforty.com   . בנוגע לריצוף – סוג גרניט פורצלן הוא הסוג הנפוץ ביותר של אריחים לריצוף, והוא אמור להיות חזק יותר מאריח רגיל. לצערי מתוך ניסיון שלי, לעתים קרובות דווקא סוג זה הוכח כשביר יותר. צבע האריח הוא לעתים פחות חשוב מאשר סוג האריח, מכיוון שלאחר הריצוף עלולים פתאום להופיע סימני פיצוץ, סימני שבר באריח ופגמים נוספים כמו דהייה וכו. לגבי דוגמת האריח שהראו לך ואף הוסיפו כי תקבלו אריח שונה, נסי לעמוד על כך שיראו לך את האריח מהסדרה החדשה ולא מהישנה.לגבי צבע המרצפת שבחרת- האם הבטת באריח אחד בודד או בכמה אריחים רצופים כשטח? אריח אחד נראה לעתים שונה בצבע מאשר מקבץ של מספר רב של אריחים רצופים. לדוגמה – פיסת בד קטנה תראה אחרת מאשר מראה ריפוד של ספה שלמה.לדעתי, אם ההבדל של מה שתקבלי יהיה מאד רחוק ממה שהזמנת, תוכלי תמיד להתחרט (בתקווה שהם הגונים). הייתי אפילו מייעצת לך לרכוש אריח אחד שיהיה בידיך להשוואה כאשר תקבלי את האריחים החדשים. כעת אנסה לייעץ לך לגבי האפשרויות השונות במידה וכן תקבלי אריח שונה ובמידה שהריצוף לא יהיה לשביעות רצונך, מה יהיו הפתרונות שאפשר יהיה ליישם.לדוגמה- בין השאר אני אף מייצרת אריחי קרמיקה וזכוכית מסוגים שונים ובשלל צבעים, אריחי קרמיקה מצוירים, אריחי זכוכית פיוזינג בגדלים שונים, דיקורים בשלל דוגמאות, אריחים עבודת יד לפי הזמנה וסגנון מבוקשים, אי לכך השימוש באריחים האמנותיים כשיבוץ בתוך ריצפת אריחים רגילה יכולה להיות אינסופית, והתוצאה מדהימה. על ידי הוספת אריחים עבודת יד כתפזורת פה ושם בתוך הריצוף הרגיל את משנה את דוגמת הרצפה, ואז גם אם צבע האריחים המקוריים מהחנות לא היה לשביעות רצונך המלאה, אזי שיבוץ האריחים המצוירים מסיט את העין לכיוונם ומטשטש את צבע האריחים הרגילים. ישנן אינספור אפשרויות אחרות כמו השתלת אריחים מצוירים כשטיח אריחים מצויר בתוך הרצפה. את יכולה להחליט על כל גודל שאת רוצה- הכול לפי התקציב שלך. החל מאריח אחד, שני אריחים אמנותיים ועד ריצוף של כל הרצפה.....כמו כן תוכלי להחליט כמובן על המיקום המדויק שברצונך למקם או להוסיף את אריחי הקרמיקה המיוחדים- האם למקמם במרכז החדר? האם למקמם בתפזורת? האם לרצף את האריחים כמסגרת מסביב לשטח פנימי ברצפה כמסגרת לשטיח שאינו מצויר? האם לרצף קבוצה גיאומטרית בכניסה?, האם לרצפם כשורה , כמלבן או מסביב לפנלים. כמובן שגם אפשרי לתת אזכור על הקיר גם כן.אם תוכלי לעמוד בתקציב נוסף, זעום או יותר (תלוי בך) תוכלי אף לשדרג את חדרי האמבטיה, חדרי השירותים והמטבח בדיוק באותה צורה. והכוונה היא גם כשדרוג לרצפות וגם לקירות עצמם.לגבי השיש במטבח- הרבה מלקוחותיי משתמשים ב"מעקה" עשוי מפסי זכוכית אמנותיים עשויים מפיוזינג בצבע מיוחד המשנה את כל מראה המטבח. במקום פסי זכוכית דקורטיביים אפשר להשתמש גם בפסי קרמיקה וזכוכית מצוירים לפי בחירה עם אלטרנטיבה להוסיף גם אותו פס כקישוט על הקיר מסביב. נכון של תוספת כזו קשורה לתקציב, אך התוצאה המתקבלת מכל שדרוג כזה הוא זעום ביחס לתוצאה המתקבלת. מראה המטבח או הרצפה שיתקבלו לאחר הוספת האריחים המיוחדים משנה את כל המראה, מוסיפה ייחוד ולמספר שנים רב.לגבי הכיור – לא נראה לי שאתם צריכים לקבל מוצר שרוט. זכותכם לקבל מוצר מוגמר באיכות טובה ללא פשרות. יחד עם זה ניתן להתגבר גם על כך. אנא בררו מה המחיר שאתם צריכים להוסיף במקרה של החלפת הכיור לכיור משודרג או לכיור מתוצרת אחרת. אתם מוזמנים לבדוק אתי האם אפשר לקחת את אותו כיור "שרוט" שתקבלו ללא הוספת מחיר, למסור לי אותו לשדרוג- על צביעתו בצבע מיוחד, על ידי ציור מסויים שאתם תבחרו, או על ידי הוספת ציור או עיטור מינימאלי על השטחים השרוטים. בדרך זו תקבלו כיור מדהים ומיוחד, בצבע ובדוגמה שתבחרו. את הכיור אני שורפת בתנור מיוחד מעל ל-1000 מעלות, כך שהצבעים עמידים גם לחמרי הניקוי. לגבי שאלתך השלישית , בהקשר למראה ולהרגשת גודל הבית-מה שייקבע  את המראה הסופי הם העיצוב הפנימי, הצבע שיהיה, מראה הריהוט הם שיקבעו את המראה הסופי. ושוב גם כאן- יש כה הרבה אפשרויות, החכמה היא לקחת זאת בקלות, בהנאה ובהדרגה- צעד צעד, פרה פרה.אשמח לעזור לך ביתר פרוט אם תחליטי להפגש אתי. כצעד ראשון תוכלי להתרשם מהעבודות השונות , מהדוגמאות, מהיישומים והצבעים מתוך האתר שלי או ליצור אתי קשר טלפוני ישיר -  שרה קונפורטי טל. 052-3676472  האתר www.sarakonforty.com

קבצים מצורפים

www.sarakonforty.com
972-52-3676472

טנגו אחרון בתל-אביב מאת: ד"ר גדעון עפרת, תערוכת ציורים, שרה קונפורטי, 1990

טנגו אחרון בתל-אביב מאת: ד"ר גדעון עפרת
 
תערוכת ציורים, שרה קונפורטי, 1990
ציורי שמן על מראות, זכוכית ופרספקס, גלריה פרטית בתל-אביב,
 
מה שהחל בטנגו ובוואלס נגמר במחול המוות. ריקודי שמחת חיים נוסח LA BELLE EPOQUE , שניתן לאתרם בציורי השמן שציירה שרה קונפורטי על בד לפני כשנתיים, הפכו עד מהרה ל-DANSE MACABRE  של אימה ודקאדנס (DECA -DANCE ?) נוסח סופי-מאה. שפת-הגוף הדינאמית, שהיא גם שפת היד והעין של הציירת, זוכרת תצלומי מחול רומנטי, הארמוני, אסתטי ותרבותי, מחול שמשמעותו התרפקות על עולם של טקס, פגישה ויופי, אך הציור הניאו-רומנטי של קונפורטי נקלע (וכי ייתכן אחרת ?) לתנועה זיווגית מסוג שונה בתכלית: משהו המעורר בנו תחושה של מין אלימות, כמעט אונס, מלחמת-המינים לחיים ולמוות. סטרינדברג 1990. עתה, המקצבים התקניים והמנומסים של הטנגו והוולאס נמחקו כלא היו בידי ציור-פעולה אקספרסיוניסטי-מופשט, אי-רציונלי, תוקפני, משוחרר, ג'סטוורלי, גופני מאד, כזה שאינו מתיר עוד לזוג המחולל אלא את סטאטוס הגורילות הנאבקות והפרימיטיביזם החשוך. בנסיגה ההתפתחותית האנושית הזו, הגוף, הפך אדיר והראש זערורי, ראש-אדם כראש-לטאה. גוף-נפילים, ראש-זוחלים. גם גלי המכחול נכנעים בפני כוח הכובד המושך מטה-מטה את הצבע הרטוב והנוזל. עתה, משנידון לדו-מימד ולנוזליות, האדם זולג ארצה, חרף הגוטיקה של צמיחתו השמימה.
 
מחול-טראנס ההתגלות והידיעה העצמית (מחולה של נורה ב"בית-הבובות" לאיבסן), מחולו של הקאפיטן ב"מחול המוות" לסטרינדברג, אולי גם מחולה הארוטי של אשה טורפת (מחולה של שלומית לאוסקר ווילד) – מחולות מסוף-מאה קודמת בביצוע פוסט מודרני של סוף המאה הזו. עם זאת, סוף-המאה העונה את תשובת הייסורים ל"שנות הנשף" ולחינגות העליזות של ה-FIN DE SIECLE. צבעוניות עזה אך אפילה מערבלת את השחור-אדום-כחול בבליל עכור של גוני גוף ואדמה, בליל דשן של לאבה לוהטת ואפר.
 
הזוגות המונומנטליים של קונפורטי נראים כשייכים לנפילים של עידן וולקאני היולי, ספק נבראים בבריאה בראשיתית, ספק מגורשים מגן-עדן, ספק נשרפים ומתכלים באש-גהינום. מחולם הוא מחול של ייסורים: קפאונם התנוחתי של פסלי היחיד הריאליסטיים, שיצרה קונפורטי בתחבושות ובפיברגלאס במחצית העשור, הותנע בתנועת הכאב והסבל של לאוקון המיתולוגי שהוכפל. תנועת המכחול הפכה לעוויתות, שיסודן במכחול ספונטני ונטול מעצורים, המצמית את הריאליזם ומשטיחו, בהעניקו לזרימה המסולסלת נוסח "ארט-נובו" (של ימי הוואלס ושל בדיה המוקדמים של הציירת) איכות נחשיית מונקיית (אך כזו שידעה על-בורייה גם את הפשטותיו של דה-קוניגנג). עתה, משיכות המכחול הארוכות מוטעמות בתחבושות-הגוף. אכן, אמצעי הריאליזם של הפיסול מאתמול (חבישת-הגוף) הפכו לאמצעי הפשטה חומרית ולסימני פציעה. התחבושות נגררות על ובתוך הצבע העבה כנחשי לאוקון שהפכו למעיים מרוטשים. דומה, שעבודות המכחול היא הפכה לחבישה סלילית. מעי-התחבושות, וכמוהם האנאליות של מריחות הצבע וגווניו, דנות את הדמויות האומללות להתפרקות החומרים, אם ראשיהן עודם מרוטשים בהליך עינויים בייקונג הרי שגופן כבר חווה התעללות של דם, אש וצואה.
 
התחברותן שתיים יחדיו לא תעזור להן: שהרי, שילובן הצורני והחומרי של בני-הזוג הוא חיבור של עקידה ופלונטר. לא, ההתחברות האנושית הזו לא תשקם הארמוניה אפלטוניסטית אבודה, אלא תבטיח רק יתר שסע ודיסהרמוניה. קמא-סוטרה שהומרה בסיטרא-אחרא. ומי כאן זכר ומי היא הנקבה? מהאקטים הללו לא יוולד שום אדם, כפי שהתענגות הומרה בסבל. מאדם וחווה של גן-עדן נותרו נחשים בלבד. עדיין משפחת הזוחלים.
 
"נשף הסיום" של שרה קונפורטי מסכם את מפולת דמות-האדם בציור הפוסט-מודרני. היבט התגזיר שבו (אם תגזיר-דיקט ממש ואם צללית הפיגורות המצויירת על הלוחות) משקף את הכמיהה לרה-הומניזציה שלאחר נוסחאות האדם החד-מימדי, ירושת אנדי-
וורהול ופוסט-מינימליסטים משלהי שנות השבעים. כמיהה זו הטעינה תגזירי אדם באורגניות ובניאו-אקספרסיוניזם, אשר קונפורטי מהלכת בנתיביו הגרמניים (באזליץ, בעיקר). הגדלת האדם: משקפת את השאיפה הפוסט מודרנית לחזור אל ה"נשגב" ואת תעצומות הנפש האנושיות, אך היא נקלעת לאותן מלתעות של אש, יום-הדין בהן נשרפו חיים הענקים הקדושים של אנצו קוקי וחבריו הטראנס-אוונגארדיים מאיטליה של שנות השמונים. וגם ביצירתה של קונפורטי, התנועה מתרבות (ריקוד) לטבע (יצרים) נשארת בסופה תנועה תרבותית של ציור.
 
אלא, שקונפורטי לא נלכדה בניאו-אקספרסיוניזם גרידא. שכן, הבחירה בתשתית השקופה של הפרספקס ו/או בתשתית הראי טוענת טענה עכשווית נוספת אודות טשטוש הגבולות שבין אמנות לבין חיים (הללו המשתקפים בראי ו/או הנצפים מבעד ללוח השקוף). נושא המופע (המחול) כאילו דן את הפאתוס האופראי לפוזה ולאשלייה. עתה, עם חומריותן הבוטה מאד (לירית, למרות הכל), הדמויות תובעות את סטאטוס הממשות, בעוד שהמציאות המשתקפת היא האשלייה. זאת כאילו כל המסע הסוער פנימה אל געש תת-ההכרה אינו אלא תדמית דו-מימדית וקליפה שאין מאחוריה מאום. הקעוריות של הלוחות המצויירים (תכונה שיסודה בקונקרטיות ה"התנהגות" של הלוחות, כאשר מושענים אל הקיר) הופכת את הציורים לסביבה שבנוסח אולם-מראות ב"לונה-פארק".
 
רוצה לומר: התערוכה הופכת מניה-וביה למין "יריד-הבלים", לסביבה גרוטסקית המתעתעת בנו ועונה לנרקיסיזם שלנו עם השדים המשתקפים בציורים. שדים אבודים. שהרי, בהמות-האדם המיוסרות הללו הינן יצורים-המנותקים מכל זיקה, נטולי כל רקע (העולם הניכפה עליהם הוא העולם המשתקף בלוחות, ואין זה עולמם כי אם עולמנו). שדי יצר פרועים המבקשים להשתחרר מבקבוקי ההדחקות ותרים נואשות ולשווא אחר זיקה. אנו, הצופים, משתקפים במראות הללו ומעורבבים עם הדמויות הדמוניות הללו. האם הן בוראות אותנו ואת מרחבנו, או שמא אנו שבוראים אותן בצלמנו? כך או כך: יום-דינן ביומיומיותנו.

בניית ארון הקודש בבית הכנסת שבמרכז עמית- ינואר 2008 - כתבה 3

מאמר 1 באנגלית על תאור עבודתה של קונפורטי , הדרה שפלן-קצב 

כתבה 2   מאיר אהרונסון, מנהל מוזיאות לאמנות, רמת גן  1995 http://www.sarakonforty.com/HE/content_page_67.html  

http://www.t.co.il/Business/Card-655565.html  מאמר קצר אודותי

אשמח להתייעץ בנושא עיצוב בית חדש -מאמר תגובה  באתר the marker 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=704348  הבלוג שלי באתר the marker - חלונות של תקווה

   BOOKS AS MATERIAL/CONTENT

In this series of works, old books make up the bulk of the physical raw material of Sara Konforty's art. Indeed, the book, which is viewed by man as a repository of information, is here transformed into a repository alone - to the point where Konforty removes all the pages and leaves only the machine - made binding as a reference point for the viewer. In other instances, the artist uses the pages of a book as raw material for sculpture, thus nullifying the significance of the page as a place and turning it into the raw material of another work of art unrelated to the original work contained on the page.

The written word sometimes requires long passages in order to completely describe complex forms. Here, the forms, which are linked at times to a certain reality and at other times are devoid of any context, present themselves to the viewer without need of words.

Sara Konforty is actually engaged in two activities simultaneously. One is the destruction of books - ostensibly an anti-cultural, anti-humanist act; the second is an act of construction, of creation-on the surface of things, a cultural and humanist act. How does one reconcile the paradox between the need to destroy one object and the need to construct another? The truth is that no paradox exists: the book simply undergoes a process of transformation from one state of knowledge - gathering to onother. Consequently, this is not destruction in the familiar sense of "book-burning" with all its baggage of cultural brutalism. Nevertheless, it is interesting to note that Konforty - despite her use of books as raw material for her work - does not dare to "harm" any Hebrew books; instead, she focuses on books written in foreign languages.

Are Hebrew books really more sacred? Is the fear that we all harbor, of destroying our private and national history, make everything easier when the books are foreign and, thereby, somewhat removed?

Bodily substances such as hairs, which represent a form of material that is personal and constantly changing - a tipe of ever-present clock ticking away - are attached to the books, transforming them into personal, private, "diary-like" works of the artist, who shares them with the viewer in intimate confrontation.

In a book, when viewed as a place, the major focus is the text-the words that come together on paper and become the page's topography. In an interesting and not unoriginal fashion, Konforty causes the words to lose their contextual and topographical value and become a meaningless part of the totality that we call a book.

Lately, Konforty is producing intimate works. She has no desire for large-scale works, and is content to focus her energies and abilities on small, clear formats that offer no option for breaking out of certain preordained constraints. Everything is executed within, and from the inside out; there is no outside, no space - nothing but the sole

perspective of the artist or the viewer on the spaces preserved within the confines of
the work.

This context immediately evokes the image of a puzzle - a game of cut-up pictures where the player holds only the first piece, which is supposed to serve as the clue to the entire picture. The book, which always lies open in Konforty's work, takes us into the hidden worlds of the artist - and likewise into our own.

The clue, which is usually provided as a piece of the tableau, is offered here in a more interesting manner, as a three-dimensional form which springs out of the book like a monstor entrapping its message.

This puzzle is not, of course, the sole image. Which of us has not played with pop-up books, where the figures of animals or fairy tale heroes jump out at us when we open the book? Here Konforty, in a mischievous mood, causes the images to leap out at us in a novel manner; you've never seen a pop-up of tragedies or of such highly personal material before. This "wink" at the viewer does not indicate meanness or a sense of humor on her part but rather an attempt to draw the attention of all of us - preoccupied as we are with our lives and our problems - to what disturbs Konforty herself, to focus us for a moment on the issues of burning importance to her - whether as an individual or a concerned artist.

Konforty is engaged in redesigning the book, not as an object of knowledge but as an object with esthetic, even sculptural, values of the type that create a first impression of elemental, sometimes painfull, statements. She is engaged in redesigning the book as a concept.

It would not be completely wrong to see in these works a personal diary of the artist; but it would be closer to the truth to see them, at the same time, as a new and promising style of work for Sara Konforty.

Meir Ahronson, fall, 1995

הסיפור של שרה קונפורטי הוא סיפור של גלגולים, שראשיתו בלימודי תואר ראשון בכלכלה, וסופו (עד לגלגול הבא בכל אופן) ברכישת 5000 מעבודותיה, בתערוכה בינלאומית, באורלנדו שבפלורידה.
שרה בבית הכנסת, מאגזין עיצוב TREND חורף 2007



חזרה למעלה




הסטודיו של שרה קונפורטי:
נייד: +052-3676472
דוא"ל:ks7@inter.net.il
www.sarakonforty.com
חנות התצוגה עברה לכפר יונה,
בתיאום מראש בלבד

© כל הזכויות שמורות לשרה קונפורטי. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור לצד שלישי תמונות מהאתר ללא קבלת הסכמתה