To the English website
English
לאתר בעברית
עברית
אריחי קרמיקה וזכוכית פיוזינג מיוחדים
בתי כנסת- עיצוב וביצוע עבודות אמנותיות
ויטראז'ים וחלונות מצוירים לבתי כנסת, בתים פרטיים
אריחי קרמיקה מצוירים, מעוטרים, מחולקים
עבודות יודאיקה מיוחדות עבודת יד, קרמיקה וזכוכית
יישומי מטבחים, אמבטיה, שירותים, דלתות וחלונות
סדנאות זכוכית פיוזינג מקצועיות מיוחדות, ציור על זכוכית, סדנאות חוויה, סדנאות כייף
שלטים מקרמיקה וזכוכית עבודת יד אמנותיים ומיוחדים
פרוייקטים מיוחדים, שיא גינס, גן זכרון, שולחנות מצויירים, ציורים על בד, עבודות אמנות, ציורי קיר
עיצוב קיר פסיפס 40 מטר עם כל בית ספר אורט עש נתן אלתרמן
עיצוב וביצוע אנדרטת בית ליד שרה קונפורטי
הנצחה בבית הכנסת, בגן פרטי וציבורי, אנדרטה, ויטראזים וקרמיקה וזכוכית להנצחה על מצבות
ציורי קיר
תכשיטים עבודת יד
הסטודיו שלי
הגינה של שרה קונפורטי
תרומה לקהילה
הגבאי - איגוד בתי הכנסת העולמי

עיצוב תיבה ברוח יהדות תוניס

  • עידכון אחרון ב-רביעי, 13 אפריל 2011 01:28
  • נכתב על ידי שרה קונפורטי

 שרה קונפורטי, האמנית והיוצרת המפורסמת, לא מפסיקה להפתיע. והפעם על עיצוב תיבת החזן למרכז העולמי למורשת יהדות טוניס בנתניה


תכנון ועיצוב תיבת חזן ב בית הכנסת מרכז עולמי למורשת יהדות תוניס עמית, נתניה
מאת שרה קונפורטי
 
 "שני מטבעות צריך האדם, האחד בשביל הלחם להישרדותו, והשני בעבור הפרח להחיותו".
 
אמנות אינה מותרות. אמנות היא התזכורת לכולנו, בעבור מה אנו עמלים, בעבור מה אנחנו מתאמצים. כדברי פתגם סיני עתיק "שני מטבעות צריך האדם, האחד בשביל הלחם להישרדותו, והשני בעבור הפרח להחיותו". אני משתדלת לספק  'פרחים' רבים בחנות/סטודיו שלה, בכפר יונה. 
 
יצאתי למשימה לא פשוטה: לעצב תיבת חזן בבית כנסת. בהשראת מוטיבים שראיתי בבתי-כנסת מהמאה הרביעית בתוניס יצרתי חיבור בין עבר, הווה ועתיד.
 
הוזמנתי לבית הכנסת "עמית – מורשת עולמית ליהדות תוניס" על ידי עו"ד אייל אורטל, גזבר עמותת עמית לשעבר, לתכנן את תיבת החזן. העבודה מומנה על ידו ועל ידי משפחתו לזכר אביו.
 
תחילה השקעתי את עצמי בלימוד ההיסטוריה של יהדות תוניס, מנהגיה ואפילו מאכליה. למדתי איך נראו בתי הכנסת בתוניס, והצלחתי להעביר את האווירה האוריינטלית ורוח הדברים לעבודותיי בעמית. כמובן בית הכנסת הגדול בתוניסיה, ובית הכנסת בלגרבה היוו השראה הן בצבעוניות, בדוגמת הקשתות, ובמוטיבים.
 
כאמנית, היוצרת בקרמיקה ובזכוכית, פיתחתי טכניקות אישיות ושילבתי אותן בהרבה אהבה ונשמה. 
למדתי להכיר את האנשים ממוצא תוניס מקרוב ונדהמתי. ללא ספק גזע מיוחד. אנשים משכמם ומעלה, ברובם בעלי השכלה גבוהה –כמו גזבר עמותת עמית – עורך דין אייל אורטל, רואת חשבון העמותה, ורוניק אורטל, נשיא בית הכנסת – ד"ר שמעון הררי ועוד....אנשים צנועים עם לב עצום , אוהבי חיים, משוגעים לדבר, תורמים מזמנם וכיסם עבור רעיון – בית הכנסת – שגם מצליחים לממשו (עדיין בשלבים), ואשר שוקדים לשמר את מנהגי יהדות תוניס ומורשתה. בית הכנסת מכיל את חיי האנשים ושמחותיהם.
 האנשים עורכים בתוך בית הכנסת את טכס החופה שלהם, טכס חתן שבת, ועוד. אפשר לחוש במקום את תפילות האנשים ותחנוניהם גם כשאין שם נפש חיה.
 
 
קיבלתי כנתון חדר – תיבת חזן, בנוי מקירות בטון עם שני פתחים. הקפתי את כל הקירות החיצוניים בזכוכית מחוסמת ומצוירת, כעבודת ויטראז בסגנון אוריינטלי. ובטכניקות מעורבות בצירוף זכוכיות בשיטת הפיוזינג, פסיפס זהב וחומרים נוספים.עשרת הציורים הוקפו במסגרות עץ מהגוני ומאחוריהם הותקנה מערכת תאורה המאירה את הציורים מאחוריהם.
 
כשסיימו להתקין את העבודה, ומסביב לתיבה דלק האור, התרגשתי כאילו זו עבודתי הראשונה. כל ההשקעה העצומה בזמן ובמאמץ, המרוץ הבלתי אנושי לעמוד בלוח הזמנים, כל אלו נמוגו כשהבטתי בעבודה שהקמתי.
 
השלב השני היה לתכנן את פנים התיבה. החלטתי לחפות את כל הקירות הפנימיים באריחים מצוירים, עבודת ידי, בהשראת ציורים אשר היו בבתי הכנסת בתוניס, ציורים שמקורם במאה הרביעית. צבעי האריחים היו צריכים להתאים הן לצבעי עבודת הזכוכיות והן לצבעים ששלטו בבתי-הכנסת בתוניס: כחול, טורקיז – חום.
 
"עשיתי זאת – הצלחתי להעביר מהרגשת הקדושה והנשגב השוררת בבית הכנסת לתוך עבודותיי", חשבתי.
 
עיצוב, תכנון ועבודה עבור בתי כנסת – אהובים עלי במיוחד.
בהיכנסי לחלל בית הכנסת, אינני נשארת אדישה. אווירה של קדושה, של נשגבות, של כוח שאינו נמצא בשום מקום אחר, של מסורת ודת בני אלפי שנים של המתנהג גם אחרת בתוך בית-הכנסת מאשר מחוצה לו. מעט מהרגשה זו שאפתי  להכיל בתוך עבודתי.
 
הקפדתי בתכנון התיבה עד לפרטים הקטנים ביותר. הרבה מאד כחול, טורקיז, אדום, כתום, ירוק וחום. צבעוניות החוזרת גם בצבעי האריחים המצוירים בתוך קירות התיבה. הארון בתוך התיבה עשוי גם הוא מעץ מהגוני, וכהשלמה בחרתי פרקט דמוי מהגוני, בצבע תואם. את ידיות הארון בחרתי ליצור במו ידי, שילוב של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז. גם את הפנלים הסובבים את פלטות הזכוכית סביב התיבה בחרתי ליצור בעצמי – פסים של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז – טכניקה ייחודית בעולם ואישית שלי. את מדרגות התיבה בחרתי לחפות בשטיח בצבע כחול, כתשובה לכחולים אשר בתוך הויטראג'ים וגם בציורי האריחים.
 
 את ספסל תיבת החזן בחרתי  לרפד בבד קטיפה כחול עז, המהווה גם הפרדה בין ציורי הטווסים מעל לספסל לבין ציורי הטווסים מתחתיו. הצבעים השולטים בתיבה – טורקיז-כחול וחום, המסמלים גם שמיים ואדמה – יקום.
 
בכל אחד מציורי הויטראגים והאריחים כללתי את המוטיבים הנהוגים במסורת היהודית בבית הכנסת בתוניס. ציורי הטווסים על גבי האריחים שעל חזית ספסל התיבה ומתחתיה, צוירו כמחווה לציור שמצאה מהמאה הרביעית לפנה"ס מרצפת בית הכנסת בנרו, תוניס.  -בעלי כנף הם נושא מאד מרכזי בתרבויות רבות. לצפור בעלת כנפיים המתרוממת אל-על יש מעמד סמלי כקושרת בין שמיים לארץ – האלוהות והארץ – האדם. בכל מקום גיאוגרפי בו מתקיימת קהילה יהודית, ובתקופות היסטוריות שונות- הציפורים מקבלות גרסה שונה. בגלל האיסור "לא תעשה לך כל פסל ותמונה" – לציפור יש מעמד מיוחד, בניגוד לשאר בעלי החיים.
 
הטווס היה נפוץ מאוד בתקופה ההלניסטית, מופיע בימי בית שני כמוטיב מרכזי בפסיפסים בבתי כנסת בארץ ובתפוצות. הטווס הוא מוטיב המביע   פאר והדר.   הטווס מתואר עם ציצית על ראשו וזנב מפואר. הדוכיפת (דמוי יונה) היה מצוי גם בפסיפסים של ארץ ישראל ובבית הכנסת בנרו שבטוניס במאות ה-5-6. "כציפורים עפות כן יגן ה' על עמו" (ישעיהו לא' 5). הטווס מסמל גם נצח.
 
 
תיבת חזן, בימה, במה, תיבה
 התיבה או תיבת החזן בנויה בכל בית כנסת לפי אופי או מוצא המתפללים. בבתי כנסת ממוצא מרוקאי או ספרדי הבימה ניצבת ליד הכותל הנגדי לכותל המזרח, בו נמצא ארון הקודש וספסלי המתפללים נמצאים משני צידי המעבר שנוצר בין הארון לתיבה. בניגוד לכך התיבה או הבימה היא באמצע בית הכנסת. התיבה היא בימת עץ מוגבהת בדרך כלל, עליו עומד החזן ושר את תפילות בית הכנסת לקהלהמתפללים. גובה ההגבהה נע בין חצי מטר לבין מטר בערך. הגבהה זו הייתה נהוגה כדי שמי שמקריא בתורה ייראה ויישמע בחלל כל האולם וכדי להאדיר את כבודה של התורה. על הבימה עומד השולחן המשמש להנחת ספר התורה בזמן קריאת התורה או התפילה.
 
בראשיתן, היו התיבות ניידות ובנויות משולחן עץ. בהמשך קיבעו את התיבה, ובנו אותה לפחות בבסיסן מבטון, לבנים וכו. לאורך ההיסטוריה, המשיכו ושיכללו את בניית התיבה, על ידי הוספת עמודים,, שעוצבה מעץ או מברזל, הוסיפו מעקה דקורטיבי ופרגולות דקורטיביות מעל ראשי המתפללים, בסגנון של חופות מעוטרות ובתוספת מנורות אוריינטליות מפוארים וצבעוניים. במשך הזמן הפכה התיבה למרכז ההיכל ולמקושט ולמצועצע בין מוקדי בית הכנסת. איפיון זה ניתן לראות גם בבתי כנסת נוספים באיטליה, בארץ ישראל העותומאנית, בפולין, בגרמניה ועוד.
 
הבימה או התיבה בבתי כנסת ממוצא ספרדי או מרוקאי לאורך כל ההיסטוריה, נמצא במרכז אולם התפילה. גם באיטליה ובאדריכלות בתי הכנסת הספרדיים באיטליה נמצאת התיבה או הבימה בקיר המערבי, כלומר, ליד הקיר המקביל להיכל. בדרך זו החזן המקריא בתורה, פניו מופנות כלפי קהל המתפללים. במשךהשנים הלכה התיבה והשתכללה. קהל המתפללים הוסיפו מדרגות, בדרך כלל לפחות 3 מדרגות מכל צד, לעלייה וכן לירידה מהצד השני, זכר לכניסות בהר הבית. בכל בית כנסת משקיעים לפי סכומי התרומות שאספו, ומשתדלים לפאר ולהאדיר את יופייה של התיבה. בדרך כלל משתמשים בעץ מלא, ובארונית במקום השולחן שהיה נהוג. בבתי כנסת שאני תכננתי את התיבה, הוספתי אריחים מצוירים בתוך מבנה התיבה, ומחוצה לה הוספתי ויטראז'ים או זכוכיות מצוירות. על מבנה השולחן בתוך התיבה הוספתי כיסוי אומנותי מפואר מבד מצויר עם אלמנטים גיאומטריים דקורטיביים בצבעים שונים, בטכניקה ייחודית אשר פיתחתי.
 
בחלק מהסקיצות שהצעתי לבית הכנסת ממוצא מרוקאי, הצעתי תיבת חזן מוקפת בארבעה עמודים מכל צד, אשר יכולים גם לשמש כחופה בשעת הצורך, לשמחת המתפללים.
 
כשחלק מהאנשים שמעו שאני מתכננת להקיף את התיבה בזכוכיות, נרתעו, היססו, התנגדו, התלבטו..."תיבת חזן מזכוכית – מי שמע?...". כיום, תגובות המתפללים המגיעים למקום – "לא ראינו תיבה יפה מזו בעולם". ערוץ 24, הטלויזיה החינוכית הקדישו תכנית בת חצי שעה, אליה הוזמנתי גם אני לתאר את עשייתי ויצירתי בבית הכנסת בין שאר הצילומים שהוקדשו לעדה מופלאה זו (גם ארון הקודש שתכננתי ויצרתי אך נקדיש לכך מאמר נוסף). אנשים נוהרים למקום מכל הארץ,  מצרפת, אירופה  ומארצות הברית על מנת לבקר בבית כנסה זה.
 
 "הרבה מאמץ, עבודה ונשמה השקעתי בפרוייקט זה, אך אני מרגישה כי הותרתי עוד צעד קטן בהסטוריה האנושית. ציירתי כמה מוטיבים בתיבה לפי ציורים שמצאתי מהמאה הרביעית (טווסים, תרנגול, מזרקת מים), שצויירו בבית כנסת בטוניס. בעוד ארבעת אלפים אולי אשמש השראה לאמן אחר, שיצייר בהשראת הציורים שלי...."
 
 
הרקע האמנותי שלי בא לידי ביטוי בעבודותיי גם בעיצובי עבור בית הכנסת. כל עבודה ועיצוב הופכים לעבודת אמנות ייחודית עם גוון אותנטי, המותאם לפי עדת המתפללים ומוצאם, על מנת לשמר את מורשתם. אני מתכננת ומבצעת עבודות אמנותיות בזכוכית במגוון שיטות ובעיצובים מקוריים המותאמים לכל בית כנסת, ומטרתי להוסיף פאר והדר לבית הכנסת, ולהעשירו בצבע, אור ורוחניות.
 
בעבודותי, הקשורות לבית הכנסת, אני מתבססת ונעזרת על פי רוב בסמלים ומוטיבים מהמסורת היהודית, מספר התנך ומהמורשת היהודית, אשר עשירים בתוכן איכותי מלא אור והארה.
 
המוטו שלי הוא - אדם שיש לו יופי הקרוב אליו – נעשה יפה יותר.
 
 
בכל הציורים כללתי צורות גיאומטריות וצמחים מסוגננים, שהם המוטיבים העיקריים לעיטור במסורת היהודית כמו:
 
 התימורה – עלים וגזעים של עץ התמר "תימורה בין כרוב לכרוב" (יחזקאל מא' 18) – "כרובים ותימורים" (שם מ"א 25). השתמשתי במוטיב זה הן בציורי האריחים ליד הספסל (עץ התמר) והן בציורי הויטראגים – בשבעת המינים ועוד..
 
השושן -  צורתו כפרח חבצלת "ועל ראש העמודים מעשה שושן" (מא' ז' 22).
ציץ -   קשוט צמחי – "ויוצא פרח ויצא ציץ" (במדבר   יז' 23)- "ועשית ציץ זהב טהור" (שמות כח' 36),
כפתור ופרח – גביע, גבעול, כוס, כפתור, נצה, ניצן, פקע וציץ – " גביעה כפתוריה ופרחיה" – (שמות כ"ה 31 לז' 17)- במוטיב זה עשיתי שימוש מרובה בויטראג המנורה
  
שושנת-רוזטה- השושן או השושנת מוזכרים במקרא בהקשרים שונים: השושן מוזכר בהקשר לבניית בית המקדש כשהוא מופיע בכותרת, על ראשי העמודים (מלכים א, ז 19). גם בשיר השירים מופיע השימוש הסמלי בשושנים. יש המייחסים לצורת השושנת את המשמעות של "מעגלי החיים". צורת השושנת עגולה ובתוכה מתפתחים מעגלים ודגמים רבים ומגוונים. מקורות השושנת הם הלניסטיים ונספגו לתרבות היהודית. השושנת מלווה את היהודים לאורך כל הדורות על גבי מנורות ועוד. אני משתמשת במוטיב זה כמעט בכל אחד מציוריה בעמית.
 
כלי נגינה- אני משתמשת גם במוטיב כלי הנגינה בויטראג "תקעו בחודש שופר"
 
החצוצרה – החצוצרות היו מכלי המקדש והכוהנים בעיקר נהגו להריע בהם במועדים ובראשי חודש. משה הצטווה להכין 2 חצוצרות כסף: "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה אחת תעשה אותם. והיו לך למקרא העדה למסע את המחנות" (במדבר י' 2).
השופר: -יש קשר בין שופר קרן וחצוצרה גם במקרא: "תקעו בשופר...חצוצרה ברמה" (הושע ה' 8). במעמד הר סיני נעשה שימוש בשופר. השופר מתקשר לתיאורי יום ה' (דב' א' 17) ומכריז על שיבת ציון (יש כ"ז 13). תקיעה בשופר מתקשרת לטקסי המלוכה. בימינו מתקשר השופר לראש השנה וימים נוראים. השופר, המחתה וארבעת המינים הם מן המוטיבים הנפוצים ביותר בימי המשנה והתלמוד, הם צמודים למנורה. אלה הם סמלי תשרי הקשורים אל העלייה לרגל לבית המקדש.
 
כינור ונבל:- הנבל מופיע כעיטור חפצי קודש. הנבל מתקשר לתיאורי שמחה והודיה לה', "אזמרה לך בכינור קדוש ישראל" (תהילים ע"א 22),
 
שימוש בטקסט- בכתב: -  
הוא אחד המאפיינים של מסורת העיטור בתרבויות השונות, כגון האסלאם, הנצרות וכמובן היהדות. אני נוהגת להשתמש במוטיב זה עוד בעבודות האמנות שהצגתי  בתערוכות במוזיאונים ובגלריות ברחבי הארץ ובחו"ל- בעיקר בתערוכה מרחב נשמה תרבותי- המשלב את המשותף בין היהדות והאסלאם, השתמשתי בשיטת ה"מיקרוגרפיה"- שימוש בכתב זעיר ליצירת מוטיב העיטור. אני משלבת את הטקסט בתוך הקומפוזיציה של הציור: בשורות ישרות, בקשתות, בעמודים ובעיגול. כמעט בכל ויטראג ניתן לראות את הכיתוב שהשתמשתי בו, הן כנושא בויטראג והן לצורך האורנמנטיקה
 
עיטור קצבי: - בין המוטיב המרכזי בכל צור לבין הטקסט והשוליים אני נוהגת להשתמש באורנמנטים קצביים כגון ערבסקות המוכרות ככתב ידי האישי שפיתחתי בעבודות האמנות שלי. לעיתים אני משתמשת גם בעיטורים בעלי שריגים, זלזלות וקנוקנות, המתפתלים בתוך שטח הציור. המוטיבים הצמחיים המופיעים לפעמים כסמלים (הגפן ואגרטלי הפרחים), אך אז העיטור מוגדר בצורה ברורה וגדול יחסית. אין אצלי שטחים ריקים. המושג "פחד החלל" – השאיפה לכסות בעיטורים את כל השטח – מאפיין את עבודותיי. אני לא עוזבת את העבודה עד שאין מקום להוסיף עוד פסיק או נקודה. רק כשמיציתי את כל אפשרויותיי, והפכתי והוספתי מכל צד ומכל כיוון, אני מניחה את המכחול. נסו להוציא פרט זעיר מעבודותיי – ואז יתפוגג הקסם. כל דבר יושב במקום בהרמוניה, בקומפוזיציה ובצבעוניות הגורמת לתמונה להיראות כמו...עבודה של שרה קונפורטי.
 
שבעת המינים: -
משבעת המינים היו נוהגים להביא בכורים לבית המקדש. התורה משבחת בשבעת המינים את ארץ ישראל (דברים, ח 8):"ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. לכל אחד מהמוטיבים משמעות ייחודית. הגפן מסמלת יין ושמחה, התמר מסמל את הצדיק, הרימון מסמל פריון, שפע וחכמה, והדגנים לחם ושובע. לסמלים אלו גם משמעויות נוספות כגון געגועים לארץ ישראל. בימינו משתמשים בסמלים אחו בעיקר בשבועות- חג הביכורים ובחג הקציר- בפסח.
 
המגן דוד:  המגן דוד הוא מוטיב עתיק יומין. יש המייחסים לסמל זה סגולות מאגיות- צורה סגורה שאינה נותנת לכוחות הרשע לחדור לתוכה. מגן דוד שייך ללאום וכן לדת היהודית, לכן נמצא אותו בבתי כנסת ובמוסדות לאומיים. מוטב זה נמצא גם בחגים הלאומיים שלנו.
 
כתר תורה:- כתר תורה הוא מוטיב המעטר חפצי קודש. ספר התורה קשור לשמחת תורה או לחג מתן תורה. כתרי תורה נפוצו בכל רחבי אירופה במאות 18-19. הנוהג להשתמש ב- "כתר תורה" כעיטור התפתח בתפוצות עם הופעת הכתר רמיצג בית מלכות, יתכן שבגלל צו מלכות, לדרישה מהיהודים להוסיף את דגם כתר השליט בתוך מקום הקדוש ליהודם: בית הכנסת. היהודים קיבלו את הצו אך הוסיפו לו את המשמעות היהודית ע"י הוספת האותיות כ.ת. בלבד. מקור ההשראה ממאמר חז"ל: "שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן" .
 לאחר גלות העם מארצו, החל מהמאה ה-7 החלה נהירה של יהודים למרכזים דתיים בעולם: מזרח ארופה, בצפון ובאמריקה. במזרח: ארצות תימן, פרס, עירק וכורדיסטן- "יהדות בבל". במערב: הקהילה הספרדית הגדולה – ספרד, מרוקו, טוניס, אלג'יר ובארצות אירופה: גרמניה, הולנד, סקנדינביה, אנגליה, איטליה. לכל קהילה היו מוטיבים שהשתנו לפי הסביבה האתנית, התרבותית והדתית של הקהילה. היהודים השתדלו תמיד לחיות בשלום עם סביבתו אך שמר על התבדלותו ויחודו. לכן, לפי דבר בצלאל רות: "עם ישראל קלט לתוכו מוטיבים וסמלים מכל העמים שהיו בסביבתו אך הצליח להטמיע אותם ולהפוך אותם ל"יהודיים". ארון הקודש התחלף ללוחות הברית, וקובעים שהחוקה הדתית היא הערך העליון של העם היהודי בגולה. מעל הלוחות מוצב כתר התורה ולצידיו לרוב אגרטלי פרחים או עצי חיים מסוגננים.  
 
 המנורה:-  המנורה היתה אחד הכלים שעמדו במשכן. כיום משמשת המנורה כסמל המדינה, ומסמלת את הקשר לבית המקדש. המנורה - משמשת כמוטיב הנפוץ ביותר בתרבות היהודית. המנורה מכונה גם"מנורת שבעת הקנים" או "מנורת המקדש". "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה                                           
ממנה יהיו וששה קנים יוצאים מצידיה ושלושה קני מנורה מצדה השני...שלושה גביעים משוקדים בקנה אחד כפתור ופרח..." (שמות כ"ה 31-33). המנורה מתוארת כ-"עץ –חיים" נושא אור, שורשיו באדמה ופארותיו כלפי השמים. גם בעבודת ציור הויטראג של המנורה הקפדתי לעקוב אחר כל הפרטים המדויקים של מבנה המנורה– שלוב בין כפתור, ניצן, פרח ופרי השקד, אך הוספתי מדמיוני לחזות הכללית, והפכתי אותה לגרסתי האישי. לפי חז"ל מסמלת המנורה את החכמה, את לימוד התורה, אור המנורה מסמל את השכינה.
 
כד או צנצנת:- הם בין המוטיבים שאני מרבה להשתמש בהם הן בציורי הויטראג והן בציורי האריחים בתוך התיבה. הכד או הצנצנת נחשבו לכלי קודש ומצווה ושמשו לאחסון ולשמירה על תפזורות (קמח, עומר) וכן על מגילות. לכן צורתם היא מיכל בעל 2 ידיות.
 
 הקונכייה:- הקונכייה, שהיא מוטיב אוניברסאלי, מופיעה כחלק מ"חזית ההיכל" ולכן נוצר יחס של קדושה כלפיה. הקונכייה מופיעה גם בפסיפס בבית שאן, בית אלפא ועוד. הקונכייה כחצי עיגול עליון או תחתון, מחולק לפלחים המתרחבים כלפי מעלה או מטה, הוא מוטיב המופיע לא מעט גם בציורי וכמובן מקבל אצלי  גרסאות שונות וצבעוניות משתנה מציור לציור. תערוכותיי ב-15 השנים האחרונות עסקו במוטיבים המשותפים ביהדות ובאסלאם. גם תערוכתי בחסות אמנות לעם שהסתובבה בארץ בגלריות ומוזיאונים עסקה בנושאים אלו. עבודתי בבית הכנסת מהווה רק המשך טבעי לעבודתי, סגנוני ודרך עבודתי. במרבית הממצאים בספרד ובצפון אפריקה שנמצאו בשרידי בתי הכנסת בלטה השפעה מוסלמית ונוצרית.
 
 לוחות הברית:- מופיעים בעבודתי בגירסה של ספר פתוח ובמרכז הציור, מול ארון הקודש
 
 עץ החיים:- מקורו של מושג עץ החיים הוא בסיפור גן העדן (בראשית, ב 9), אך משמעותו העממית היא; בריאות, מקור חיים, ריפוי, פוריות, והמשכיות החיים. עץ החיים מופיע כמוטיב בצורת עצים, פרות וצמחים        כמו עץ התמר, לוז-שקד, רימון, ברוש, פרח, אגרטל פרחים. שרה הרבתה להשתמש במוטיבים אלו לרוב, הן בעץ התמר, בלוז, ברימון ובאגרטל הפרחים המלווה את המסורת היהודית והחביב עלי במיוחדהשתמשתי במוטיב זה בפתח הכניסה לתיבה, בעיקר בגלל אילוצי קומפוזיציה – ציור ששטחו 97 ס"מ על 20 ס"מ, קל מאד לבחור איטואיטיבית בסמל זה, שפתר לה את בעיית הקומפוזיציה. האגרטל כמקור מים, חיים וצמיחה מתפרש גם הוא כעץ חיים, מזרקת מים מתפרשת גם היא כעץ חיים, ומופיעה בציורי התיבה.  משני צידי הארון בתיבה חיפתה שרה את הקיר באריחי קרמיקה וזכוכית מצויירים בזהב – לראשונה בעולם, כאשר בכל אחד מהאריחים מצויירים אחד מהסמלים המאופיינים לתרבות היהדות.
 
תיבת חזן בבית הכנסת "עמית", מרכז עולמי למורשת יהדות תוניס.
הסברים לתמונות המצולמות:
1. ירושלים טכניקה מעורבת – צבעי זכוכית בשילוב פיוזינג ובסגנון אוריינטלי
(2) שבעת המינים "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון
(3) עץ חיים היא למחזיקים בה
(4) חזית ספסל התיבה, ציורי הטווסים על גבי האריחים, צוירו כמחווה לציור שמצאה מהמאה הרביעית לפנה"ס מרצפת בית הכנסת בנרו, תוניס
(5) עץ החיים, מקורו של מושג זה הוא בסיפור גן העדן (בראשית, ב 9). משמעותו היא: בריאות, ריפוי, פוריות והמשכיות החיים. עץ החיים מופיע כמוטיב בצורת עצים, פירות וצמחים כגון עץ התמר, לוז – שקד, רימון, ברוש, פרח ואגרטל פרחים.
(6) ויטראג' "תקעו בחודש שופר", שופר ונבל הם סמלי תשרי הקשורים לעלייה לרגל לבית המקדש.
תמונות נוספות ופרטים נוספים של תיבת החזן ניתן לראות בקישור זה
 וכן בקישור הנוסף
אתם גם מוזמנים לגלוש באתר שלי ולחזות בעבודות אמנות נוספות הקשורות לבתי כנסת נוספים     http://www.sarakonforty.com/HE/product_cat_510.html
 
בברכת חג שמח
שנת שלום, רוגע, יצירה והגשמה,
בריאות ופרנסה לכל עם ישראל
 
שרה קונפורטי
 



חזרה למעלה




הסטודיו של שרה קונפורטי:
נייד: +052-3676472
דוא"ל:ks7@inter.net.il
www.sarakonforty.com
חנות התצוגה עברה לכפר יונה,
בתיאום מראש בלבד

© כל הזכויות שמורות לשרה קונפורטי. אין להעתיק, להפיץ, להציג בפומבי או למסור לצד שלישי תמונות מהאתר ללא קבלת הסכמתה