25 שנה עברו מאז הפיגוע הכפול בצומת בית-ליד, והאנדרטה המוצבת בסמוך למקום ממשיכה להעניק מעט נחמה למשפחות ההרוגים. ענבל גולנזר ישבה לשיחה עם שרה קונפורטי, האמנית שתכננה ויצרה את הפסלים, לשיחה על אותו יום נורא וחושפת את הסיפור שמאחורי היצירה
עוברי האורח בכפר יונה יתקשו לפספס את האנדרטה הניצבת בכניסה לעיר. מדובר בסולם אלכסוני 30 מטר אורכו העולה אל-על, עליו ניצבות דמויותיהם של 21 חיילים ואזרח אחד מטפסים, אשר מתפוגגים אל תוך השמיים. הפסל, שנראה חריג ביחס לנוף, הוא צורת הביטוי של האמנית שרה קונפורטי לאותו יום בו אירע הפיגוע הכפול בצומת בית-ליד. 25 שנה עברו מאז היום הנורא ההוא, אך הפצע בלב המשפחות עודנו פתוח.
הפיגוע אירע ב-22 בינואר 1995, בשעה שמונה בבוקר – שעה בה חיילים רבים נהגו לעמוד בתחנת האוטובוס המרכזית שבצומת בית-ליד, בדרכם חזרה מחופשת השבת לבסיסים השונים. מחבל מתאבד לבוש במדי צה"ל נעמד בין החיילים הממתינים ופוצץ חגורת נפץ במשקל של כעשרה ק"ג. לאחר שלוש דקות מחבל שני פוצץ עצמו בין ההרוגים, הפצועים ועוברי האורח שנזעקו לטפל בנפגעי הפיצוץ הראשון. היה זה הפיגוע הכפול הראשון בתולדות המדינה ונהרגו בו 21 חיילים ואזרח אחד.
הפיגוע שהתרחש במרחק קצר מביתה של האמנית שרה קונפורטי, לא השאיר אותה אדישה. "שמעתי את הפיצוץ בזמן אמת, וכשדיברו על האירוע בחדשות הייתה לי תמונה בראש של אנדרטה בו חיילים עולים לשמיים ונעלמים בהדרגה", מספרת קונפורטי. "לאחר השבעה הצעתי את הרעיון לעירייה. אחרי שהתמודדתי בשלושה מכרזים שונים שגם נבחרתי בכולם, העבודה על הפסל התחילה".
לדבריה, הקשר שלה עם המשפחות השכולות נמשך עד היום. "האנדרטה מספרת את סיפור עם ישראל, את מורשתו, את עברו, את תרבותו, את אובדן בניו, את אבל המשפחות, אבל גם את עוצמתו, את החוזק והחוסן הנפשי, את הכוח העצום שבנו. האנדרטה היא סמל לעוצמה הגדולה מהחיים. זוהי אנדרטה שממחישה את האסון שקרה ולא תאפשר לך לשכוח את גודל האסון", אומרת קונפורטי.
לא קלה דרכנו
תהליך הקמת האנדרטה היה רצוף בבירוקרטיה שהובילה לעיכוב בהקמתה, עד שלפני 17 שנה, ב-2002 סוף כל סוף החלה הבנייה. האנדרטה מארחת קבוצות של אזרחים וחיילים לכנסים רבים ברחבי האודיטוריום הנמצא בצידה של האנדרטה, שבה מספרים את סיפורם של החללים. "לאנדרטה חשיבות רבה עבור המשפחות, שמקיימות בה פעילויות רבות. היה להן חשוב שהמקום ימשוך תיירים ודיפלומטים שבאים לארצנו. האתר ופעולות ההנצחה לא יתנו לעולם לשכוח את המחיר הכבד והנורא אותו משלם עם ישראל להשגת חירותו במדינה".
לאחר הפיגוע הקימו הורי החללים עמותה להנצחת זכר ילדיהם. "המשפחות תיארו התרגשות עצומה בביקור הראשון באנדרטה. הן התרשמו מהזרקורים שמאירים את הפסל בלילה, ומההיכל שלדבריהן משקף את תחושת ההקרבה". אלא שחלק מהמשפחות לא מיהרו לשים פעמיהם באנדרטה. "לחלקם לקח זמן רב להגיע לאתר מחשש שיוצפו בזיכרונות העבר, שאיתם הם מתמודדים בין כה וכה מדי יום", מספרת קונפורטי.
לשמחת ההורים, תושבים רבים מהעיר כפר-יונה ומהיישובים הסמוכים לה לא ממעטים לבקר במקום. קונפורטי אומרת כי ההורים השכולים מתרגשים לנוכח ההיענות של המתנדבים לתרום למקום. לדבריהם, לולא המתנדבים, אשר תורמים ממרצם, מזמנם ומניסיונם, הפעלת האתר ושימור הזיכרון של יקיריהם לא היו מתאפשרים.
חידושו של הפסל
כ-500 מטרים מצומת בית ליד, ליד הכביש הראשי, ניצבת האנדרטה. הפסל המפורסם אשר מתנשא לגובה של 30 מטר, עשוי משלד ברזל ועליו שכבות רבות של צירוף חומרים שהמציאה האמנית, דבקים שונים, פיברגלס וחומרי איטום. הוא מורכב מ-21 דמויות של חיילים המטפסים על סולם לשמיים, ואיתם אזרח אחד. העבודה על הפסל נמשכה שלוש שנים ולוותה באתגרים רבים. "נאלצתי לפנות לעשרה מהנדסים שונים עד שמצאתי מהנדס שהסכים להרכיב את האנדרטה לפי התוכנית שעיצבתי ללא עמוד תמיכה בין הסולם לבין האדמה, בגלל המורכבות של הזווית החדה והמשקל הרב של הפסלים. המהנדס האמיץ שהסכים, הסביר לי שאי אפשר שכל הפסלים יהיו עשוים רק מברזל בגלל המשקל שלהם אז מצאתי פתרונות יצירתיים. גם לאחר ההפחתה במשקל, כל פסל שוקל כ-100 קילו. לבסוף הוחלט על חפירת עשרות מטרים ומיקום סולם הברזל עמוק באדמה כדי להשאיר את הזווית חדה כמו שדמיינתי".
לקונפורטי הוקצה מקלט עירוני לעבודה על הפסל בקרבת מקום מגוריה בו עבדה במשך שלוש שנים על 22 הפסלים, עד לחורף גשום אחד בו הצפה גדולה והיה חשש להרס הפסלים, כתוצאה מהמים שכיסו את המקלט לחלוטין. אך לאחר נסיון זה שלא נגרם אף פגם או נזק בשום פסל יכלה קונפורטי לנשום לרווחה, שהפסלים עמידים לתנאי חוץ. לאחר הדרך רצופת האתגרים הפסל הוקם בהצלחה בצומת בית-ליד, וחודש לאחרונה לאחר 25 שנה ביוזמתה של קונפורטי. "הציפוי שעל הפסלים ירד בשל תנאי מזג האוויר ואולי מבקרים רבים נגעו באנדרטה לאורך השנים. הפסל המקורי שהיה בצבעי חום ואדמה התכסה בירוקת, מה שנתן לי השראה לשנות את הצבעים בגרסה המחודשת של הפסל.
היום הפסלים שגם צבועים בצבעי המקור חום חאקי מכוסים גם בצבע ירקרק צהבהב שמשתלב עם דמויות החיילים, ומתפוגג עם העלייה לשמיים". גם הסולם נצבע מחדש בסיועם של עובדי התעשייה האווירית, בסיועם של חברות בעלות משאיות מנוף סל שהשאילו את המשאיות והנהגים לצורך הפרויקט והתגייסו לעבודה, שכללה את שינוי הצבע של הסולם מאדום חום בוהק לתכלת לבנבן שמשתלב עם השמיים.
"במשך שנים רבות הרגשתי שהסולם 'גונב את ההצגה'. בגרסה החדשה המטרה הייתה שהוא יהיה כמעט בלתי נראה". במקום נבנה לפי התוכנית של קונפורטי גם אולם זיכרון תת קרקעי בו הונחו 22 פינות זיכרון שהוקדשו לכל אחד מן החללים. לצד האולם והאנדרטה, ניצב אמפי-תיאטרון (גם לפי תוכניתה של האמנית) המכיל כ-300 מקומות ישיבה בתוך גן צומח, ובצמוד לאתר יש מגרש חניה מרווח. הקשר של קונפורטי עם המשפחות השכולות נמשך עד היום, ולאחרונה התקיים טקס לכבוד חידוש האנדרטה בו השתתפו המשפחות והמתנדבים שסייעו בשיפוצה. האמנות בוערת בה
החיוך והצחוק המתגלגל של האמנית, בשילוב עם הצבעוניות של יצירותיה, לא מסגירים את הרקע ממנו הגיעה קונפורטי. היא נולדה בשנת 1946, בת בכורה למנשה ורחל פישלר, זוג ניצולי שואה שברחו מאושוויץ ואיבדו את משפחתם במלחמה. "כבת להורים ניצולי שואה לא הייתי אומרת שהייתה לי ילדות מאושרת או עליזה. ההורים שלי לא היו צעירים כשנולדתי ואבי איבד שלושה בנים ואישה בשואה. אמי הייתה מספרת לי שהייתה אוכלת עלים מהעצים. לחיות בצל ההורים שלי לא היה קל.
אני זוכרת שכבר בתקופת הגן, המפלט שלי היה אומנות. בבית הספר כל המחברות שלי היו מכוסות בציורים. כשגדלתי, הקירות של המסדרונות כבר היו מכוסים בציורים. כשהיו משברים בחיי הציור היה המוצא שלי. אני לא זוכרת תקופה שבה לא ציירתי, זה דבר שבא באופן אוטומטי אצלי – תוך כדי מחשבה היד מתחילה לקשקש", משתפת. היא מספרת שהשנים הראשונות בארץ לא היו קלות. "עלינו לארץ כשהייתי בת שנתיים.
הוריי ברחו מפולין לדרום רוסיה ועלו בספינה. לא ידעתי את השפה והיו מדברים איתי רק יידיש. ההורים שלי בקושי דיברו עברית במשך הרבה שנים. גרנו בדירה שכורה בעיר התחתית בחיפה. אבי היה מגדל אפרוחים ותרנגולים בחצר, והיה עוני נוראי. היינו אוכלים כל השבוע לחם ותפוחי אדמה ורק פעם בשבוע היה בשר. אבי היה הולך לחפש עבודה כל יום וחוזר הביתה בידיים ריקות. אמא שלי לא הייתה אדם רגוע, והיו לה המון פחדים ודאגות בגלל הטראומה שעברה", ממשיכה. יצירותיה הושפעו רבות מתקופה זאת ומהחוויות שעברו הוריה . כשאני עומדת בפני פרוייקט חדש או עבודת אמנות חדשה - "אני חולמת על זה בלילה וקמה עם זה בבוקר", מספרת קונפורטי. "אני רואה בכל עבודת אמנות שאני יוצרת נמצאת פיסה מנשמתי".
לאחר עשרות תערוכות בארץ ובעולם, בתחומים שונים כגון : ציור, פיסול, שילוב אמנויות, מיצבים ייחודיים, ציורי קיר, אמנית הזכוכית שרה קונפורטי פיתחה טכניקת עבודה ייחודית בקרמיקה ובזכוכית ומצאה נישה מפתיעה- עיצוב בתי כנסת. את התוצאות המרשימות אפשר לראות במאות עבודות אמנות לבתי כנסת שכבר עיצבה ויצרה בארץ ובעולם באמצעות זכוכית וקרמיקה - החומרים שמהם היא יוצרת. טביעת האצבע של האמנית שרה קונפורטי באה לידי ביטוי בצבעוניות עבודותיהובשילובי החומרים הייחודיים לה. בין אם מדובר בתיבות חזן או בוויטראז'ים, בארונות קודש או בפרוכות - קונפורטי יוצרת מתוך תשוקה גדולה והתוצאות הן כאלה המעוררות תגובת "וואוהו" אוטומטית.
כבר מילדותה, מעידה על עצמה קונפורטי, היא חיה ונושמת אמנות והדבר ניכר גם בביתה בכפר יונה, שכל סנטימטר בו, מבפנים ומבחוץ, אומר יצירתיות.
קונפורטי עיצבה בשנים האחרונות עשרות בתי כנסת בארץ ובעולם תוך שהיא משלבת בין יכולותיה הייחודיות בתחום הציור, הפיסול, העבודה עם זכוכית והשילוב בינה לבין קרמיקה. קונפורטי: "אני ממציאה רעיונות ויוצרת אותם בחומר, כי אני חייבת להפתיע קודם כל את עצמי ואז את לקוחותיי. לרוב אני זוכה לחופש פעולה מלא, בוודאי מבחינה אמנותית. אבל אני מתאימה את העבודה לאופי ולסגנון של העדה והמקום של בית הכנסת.
"בכל עבודה נמצא חלק מנשמתי ואני מרגישה היום בת-בית בבתי הכנסת שעיצבתי או השתתפתי בעיצובם. יש משהו בבית כנסת שמשתלט על ההוויה, איזו תחושה של קדושה, של הוד והדר, וזה נהדר".
קונפורטי יוצרת גם בתחום הקרמיקה והזכוכית, אריחים מצוירים לחיפוי קירות הבית החיצוניים והפנימיים, אריחי קרמיקה עבודת יד מצוירים למטבח, לאמבטיה או לרצפה כשטיחי קרמיקה מצוירים מחולקים.
קונפורטי יצרה את אנדרטת צומת בית ליד – 30 מטר גובה על 2.5 דונם. על שטח האנדרטה תכננה גם אמפיתיאטרון, אולם תת קרקעי. על הפסלים עבדה 3 שנים.
קונפורטי מציירת על חלונות ודלתות ומעצבת ויטראזים בגדלים שונים גם ללקוחות פרטיים.
בתחום עבודות יודאיקה קונפורטי פיתחה סגנון ייחודי: מזוזות, חמסות צלחות פסח, חנוכיות, כוסות קידוש, שלטים, שלטי ברכה והכל מקרמיקה וזכוכית.
עבודותיה וציוריה נמכרים גם לארצות רבות בחו"ל, לארה"ב, קנדה, אוסטרליה ואירופה.
שרה קונפורטי - אם לבן ולבת, המתגוררת בכפר יונה בבית שנראה כמו "בית קטן בערבה" בגינה בת חצי דונם. אין כמעט פינה בבית, בחצר ובגינה שלא מוטבעים בו מעשה ידיה. קירות הבית מכוסים ב ציורים - עבודות הקרמיקה והזכוכית, שהציגה,
בתערוכות השונות. בחצר – מאות כדים מצוירים, פסלים מפוזרים, ושער הכניסה כמובן, עיצובה האישי. בסטודיו נמצאים עבודותיה, שהציגה בתערוכות, ופרושים על פני כל קירות הבית (אפילו בשירותים).ציוריה פרושים בביתה כמוזיאון פרטי מדהים.
שרה קונפורטי מעידה על עצמה- על אמנותה"אני אמנית ישראלית שחיה ונושמת אמנות 24 שעות ביממה".
את האנדרטה בצומת בית ליד תכננה וביצעה שרה קונפורטי, אמנית זכוכית ויטראז'ים ואריחי קרמיקה מכפר יונה לזכרם של 21 חיילים ואזרח שנהרגו בפיגוע ההתאבדות כפול שאירע במקום ב-22 בינואר 1995. האנדרטה מוצבת על שטח של 1.5 דונם ומורכבת מסולם בגובה 30 מטר המכוון לשמיים ועליו 22 דמויות של חיילים. השבוע היא מציינת את סיום השיפוץ של האנדרטה שהיתה במצב חמור:
"השלמנו משימה חשובה ביותר. שינינו את צבע הסולם עליו פוסעים פסלי החללים לאינסוף. כעת הוא בצבע הקרוב ביותר לצבע השמיים, מעין תכלת אפרפר, וזאת על מנת שהסולם יתמזג עם השמיים ורק הדמויות יבלטו. כעת הכוונה שהדמויות הפוסעות לאינסוף, לנצח, לשמיים מתבטא בצורה היפה והטובה ביותר ובכך מבליט את עוצמת האנדרטה בצורה הנכונה והחזקה ביותר. הסולם והדמות הראשונה היוצאים מהאדמה, אדמת ארץ ישראל, עולים מרחפים כלפי מעלה. האנדרטה מספרת את סיפור עם ישראל, את מורשתו, את עברו, את תרבותו, את אבדן בניו, את אבלי המשפחות, אבל גם את עוצמתו, את החוזק והחוסן הנפשי, את הכוח העצום שבנו. האנדרטה כסמל לעצמה הגדולה מהחיים. אנדרטה המתארת את האסון שקרה וממחישה אותו, אנדרטה שלא תאפשר לך לשכוח את האסון שקרה".
כעץ אשר שורשיו נטועים עמוק באדמה הוסיפה קונפורטי צבעי ירוק לפסלים הראשונים לסמל צמיחה והתחדשות ופרישת הענפים כלפי השמיים, כלפי האור עד לאינסוף:
"זו אנדרטה של אמונה ושל תקווה ושל אהבה. זו היתה משימה לא קלה בלשון המעטה, אבל הודות לגופים ואנשים פרטיים שפניתי אליהם להתנדב למשימה עשינו זאת. כאן אני רוצה להודות בשמי וגם בשם המשפחות השכולות של חללי בית ליד לתעשייה האווירית ששלחה אנשים מדהימים, שעבדו כמעט שבועיים מכל הלב, שפשפו, ומירקו, וצבעו, והבריגו, ועבדו ללא לאות להשלמת המשימה על הצד הטוב ביותר. ותודה לחברת יפעת הובלות והשקעות בע"מ , לגיא פלד על תרומת משאית מנוף סל לארבעה ימים שהסכים לכל בקשה קטנה. לחברת עוז משא, לאורן אליהו היקר על תרומת משאית מנוף סל לשלושה ימים ולתרומת עגלת גרר לשבועיים להובלת הקומפרסור. לציון בוחניק שבלעדיו לא היינו משיגים משאיות מנוף לאחר שפירסם את בקשתי בקבוצה שלו. למסעדה המצוינת חומוס פול אחמד סעיד שתרמה אוכל מכל הלב לכל הצוות כל יום".
"תודה לעפר רוזן, יו"ר עמותת המשפחות השכולות ולוועד שנענו לבקשתי להחלפת צבע הסולם מחום לתכלת שמיים ולמימוש הפרויקט וכך התאפשרו, התממשו והתמזגו תחומי האמנות והחיים והצורך הפרקטי בשיפוץ כאחד".
שרה סיפרה על הפיגוע בצומת בית ליד:
"שמעתי את הפיצוץ בזמן אמת, כשנודע לי שנהרגו חיילים מיד ראיתי מול עיניי תמונה של חיילים עולים לשמיים. אחרי השבעה הצעתי לראשי כפר יונה להקים את האנדרטה. תכננתי גם את האולם התת קרקעי שנמצא מתחת לאנדרטה ובו מונצחים הנרצחים ובצידה של האנדרטה אמפיתאטרון להופעות. רציתי שהמקום יהיה שוקק חיים ואני שמחה שזה התממש. מגיע קהל וקבוצות מכל רחבי הארץ במשך כל ימות השבוע ואילנה המזכירה המדהימה עם הלב הענק מתאמת את הביקורים והמופעים השונים, ומקבלת כל אחד בחיוך לבבי ובמאור פנים אמיתי".
בשנים האחרונות פעילות ננתנדבות בתנופה עצומה ולעיתים יש צורך לדחות ולתאם מראש את הביקורים במקום. כל גוף, או אנשים פרטיים, יכולים לקיים שם אירועים תרבותיים ואמנותיים".
כתבה חדשה שהתפרסמה היום בקריית השרון שלי בנושא שיפוץ אנדרטת צומת בית ליד
חידוש אנדרטת צומת בית ליד שרה קונפורטי 2018
משימה יוצאת דופן של אנשים טובים וגופים גדולים שנרתמו בהתנדבות למטרה :
לפני מספר ימים התקיים טכס מרגש ברחבת הדשא של אנדרטת צומת בית ליד.
הוזמנו המתנדבים שעסקו בשיפוץ סולם האנדרטה בהשתתפות סמנכ"ל התעשייה האווירית מר משה מלמד, חולקו תעודות תודה למתנדבים. דגל התעשייה האווירית הוצב בשטח האנדרטה לצד דגלי הלאום, כאות תודה על התרומה המכבדת לשיפוץ האנדרטה.
"אני מבקש להודות לעמותה להנצחת חללי פיגוע בית ליד שאפשרה לנו לתרום להצנחת חללי הפיגוע", אמר יוסי מלמד, סמנכ"ל תעשייה האווירית ומנהל חטיבת בדק. "בישראל למודת הפיגועים ומעשי איבה, כאב השכול משותף לרבים מאתנו ואנו רואים בכך זכות גדולה לעזור בשימור זיכרון החללים. תודתי האישית לעובדי החטיבה על כך שנרתמו לנושא ללא היסוס וביצעו עבודה מורכבת במסירות במקצועיות".
את האנדרטה בצומת בית ליד תכננה וביצעה שרה קונפורטי אמנית זכוכית, עיצוב בתי-כנסת, ויטראז'ים ואריחי קרמיקה מכפר יונה לזכרם של 21 חיילים ואזרח שנהרגו בפיגוע ההתאבדות כפול שאירע במקום ב-22 בינואר 1995. האנדרטה מוצבת על 1.5 דונם ומורכבת מסולם בגובה 30 מטר המכוון לשמיים ועליו 22 דמויות של חיילים.
" בהחלט יום היסטורי ומרגש מאד. לאחר 25 שנה שיפצתי את הפסלים שהיו במצב מחמיר,השלמנו משימה חשובה ביותר: אומרת שרה קונפורטי, שינינו את צבע הסולם של אנדרטה, עליו פוסעים פסלי החללים לאינסוף בצבע הקרוב ביותר לצבע השמיים תכלת אפרפר וזאת על מנת שהסולם יתמזג עם השמיים ורק הדמויות יבלטו. הכוונה לראות את הדמויות הפוסעות לשמיים, לנצח מתבטא בצורה חזקה ומעמיקה ביותר ובכך מבליט את עוצמתה להפליא.
האנדרטה מספרת את סיפור עם ישראל, את מורשתו, את עברו, את תרבותו, את אבדן בניו, את אבלי המשפחות אבל גם את עוצמתו, את החוזק והחוסן הנפשי, את הכוח העצום שבנו.
עוצמה כבר אמרנו? האנדרטה הפכה לסמל המתאר את האסון וממחישה אותו. כעץ אשר שורשיו נטועים עמוק עמוק באדמה ולכן בשיפוץ הפסלים קונפורטי הוסיפה צבעי ירוק לפסלים הראשונים כסמל צמיחה והתחדשות ופרישת הענפים כלפי השמיים, כלפי האור, לאינסוף:
"זו אנדרטה של אמונה, תקווה ואהבה.
זו הייתה משימה לא קלה, אומרת שרה ,אבל הודות לגופים ואנשים נהדרים שפניתי אליהם המשימה ושלמה.
שרה ממשיכה… "אני רוצה להודות בשמי וגם בשם המשפחות השכולות של חללי בית ליד לתעשייה האווירית ולאנשיה המדהימים שעבדו מכל הלב, שפשפו, ומירקו, וצבעו, והבריגו, ועבדו ללא לאות להשלמת המשימה.
אי אפשר בלי לציין את התודות לאנשים טובים באמצע הדרך.
למנכ"ל תעשייה אווירית נמרוד שפר,סמנכ"ל חטיבת בדק – יוסי מלמד,וראש מינהל תעסוקה יהודה בכר לישראל אזולאי, ראש מינהל משאבי אנוש, לאבי אלמוג איש נדיר, לרויטל כהן וליעל גלזן היקרות
תודה לחברת יפעת הובלות והשקעות בע"מ, לגיא פלד על תרומת משאית מנוף סל לארבעה ימים שהסכים לכל בקשה קטנה. לחברת עוז משא.
תודה לחברת עוז משא לאורן אליהו היקר על תרומת משאית מנוף סל לשלושה ימים ולתרומת עגלת גרר לשבועיים להובלת הקומפרסור.
תודה לציון בוחניק שבלעדיו לא היינו משיגים משאיות מנוף
תודה גם למסעדת חומוס פול אחמד סעיד שתרמה אוכל מכל הלב לכל הצוות כל יום",
תודה לעפר רוזן, יו"ר עמותת המשפחות השכולות ולוועד שנענו לבקשתי להחלפת צבע הסולם מחום לתכלת שמיים ולמימוש הפרויקט וכך התאפשרו, התממשו והתמזגו תחומי האמנות והחיים והצורך הפרקטי בשיפוץ כאחד.
שרה קונפורטי ,נזכרת ברגעים נוראים של האירוע .
"שמעתי את הפיצוץ בזמן אמת, כשנודע לי שנהרגו חיילים מיד ראיתי מול עיניי תמונה של חיילים עולים לשמיים. פניתי לראשי כפר יונה להקים את האנדרטה. בנוסף תכננתי גם את האולם התת קרקעי שנמצא מתחת לאנדרטה ובו מונצחים הקורבנות.
בצידה של האנדרטה ניצב האמפיתאטרון להופעות. רצוני היה שהמקום יהיה שוקק חיים ולשמחתי זה התממש.
כל ימות השנה מגיעים קבוצות מכל רחבי הארץ, בתאום הביקורים והמופעים השונים עם אילנה המזכירה המדהימה עם הלב הענק. אילנה מקבלת כל אחד בחיוך לבבי ובמאור פנים
מי ייתן ולא יהיו עוד אנדרטאות בישראל. לו יהי
שרה קונפורטי 052-3676472
כתבה מפרגנת ענקית ב"חדשות נתניה" אודותי: עיתונאית רותי פומרנץ
ספטמבר 2017
=================
כתבה בידיעות אחרונות בקשר לעבודת פסיפס שעיצבתי ותכננתי
בבית ספר אורט בנתניה, 40 מטר שטח בגובה 8.5 מטר
שרה קונפורטי, אמנית זכוכית מכפר יונה, המציגה את עבודותיה בארץ ובעולם, הוזמנה לעצב עבודת פסיפס הוזמנה לעצב עבודת פסיפס בבית הספר ע"ש נתן אלתרמן בעיר. הפרוייקט הייחודי ששטחו 40 מטר נעשה בשיתוף עם המורים, עם תלמידי בית הספר והוריהם. נושא היצירה שנבחר עם התלמידים, היה נתניה בעבר ובהווה. בקיר הפסיפס ישנם דימויים של עבר והווה בחיי העיר, כמו שיטות הבנייה, הפרדסים והים. יצירת הפסיפס הגדולה מוצגת בקיר החיצוני של בית הספר
************************************** כתבה במה קורא בכפר - ירחון 3.8.17 - פסיפס באורט - שרה קונפורטי
האמנות של שרה קונפורטי
ביצעה פסיפס מדהים בביה"ס אורט בנתניה
לפני שבוע הסתיימה בניית עיצוב וייצור פסיפס ייחודי בביה"ס אורט ע"ש נתן אלתרמן בנתניה.
לפני חודשים מספר פנה מנהל ביה"ס ישראל לישנסקי לשרה קונפורטי תושבת כפר יונה בבקשה ליצור ולעצב פסיפס מיוחד על גבי הקיר החיצוני של בית הספר.
הביצוע נעשה בשיתוף כל תלמידי בית הספר ובשיתוף ההורים.
היצירה משתרעת על פני 40 מטר בגובה 8 מטר. עבודה זו ייחודית בשל צירוף החומרים, הטכניקה והגודל: קלקר, פסיפס, קרמיקה וזכוכית, ולדעתה לא נעשתה עבודה מעין זו בארץ בכלל.
בשל ייחודיות העבודה והן בשל הזמן הקצר היו בעיות טכניות לא מבוטלות אבל התוצאה מרגשת ומפתיעה מכל הבחינות.
קונפורטי מקווה שבעקבות התוצאה המוצלחת והמדהימה יאמצו עשייה זו גם בתי ספר נוספים בארץ שבהחלט מהווה כרטיס ביקור לבית הספר.
עיצוב קיר פסיפס טכניקה מעורבת, 40 מטר בגובה 8 מטר בשיתוף כל תלמידי בית ספר אורט ע"ש נתן אלתרמן :
האמנית שרה קונפורטי הוזמנה על ידי מנהל בית הספר אורט ע"ש נתן אלתרמן בנתניה, ישראל לישנסקי , לתכנן ולעצב עבודת פסיפס ייחודית על גבי קיר חיצוני של בית הספר, 40 מטר שטח על 8 מטר גובה. לישראל לישנסקי היה חשוב לעודד ולהעמיק את המודעות והזיקה לתרבות ולאמנות בקרב התלמידים על ידי שיתופם בעבודה זו. בית הספר השקיע משאבים וזמן רב כדי שהמטרה תתבצע.
קונפורטי אומרת שבזכות מנהלים שכמותו תשתרש הזיקה והאהבה לאמנות בקרב קהילת התלמידים והיא בטוחה שקוו זה ישפיע גם על אופיים והתנהגותם בעתיד בכל תחומי החיים.
שרה קונפורטי אמנית זכוכית בינלאומית, הציגה עשרות תערוכות בגלריות ומוזיאונים בארץ ובעולם, עם מספר מרשים ומגוון של פרויקטים מיוחדים. קונפורטי עיצבה ותכננה את פרויקט אנדרטת צומת בית ליד בשטח 1.5 דונם ויצרה את 22 פסלי האנדרטה העולים לשמיים בגובה 30 מטר.
קונפורטי גם מעצבת ויוצרת עבודות אמנות מקרמיקה וזכוכית לבתים פרטיים, מבני ציבור ובעיקר לבתי כנסת בארץ ובעולם הגדול. עבודותיה נמצאים בניו יורק, לוס אנג'לס, מיאמי ביץ, אוסטרליה, אנגליה וכו. מתוך כמה מאות עבודות אמנות בבתי כנסת שעיצבה, יצרה גם בנתניה עבודות זכוכית לארונות קודש, תיבות חזן, פרוכות, שטיחי קיר מצויירים, חזית בית כנסת, ויטראזים בכמה בתי כנסת כמו בית כנסת בסגנון מעורב "מורשת אבות" ברחוב גורדון בנתניה, ברחוב מקדונלד בבית כנסת בסגנון תוניס "עמית מורשת עולמית ליהדות תוניס", בבית כנסת ישמח ישראל בבית אל.
ביצוע הפרוייקט הייחודי נעשה בשיתוף כל תלמידי בית הספר ובשיתוף המורים וההורים.עבודה זו ייחודית בשל צירוף החומרים, הטכניקה והגודל: קלקר, פסיפס, קרמיקה, זכוכיות, לדעתה לא נעשתה עבודה מעין זו בארץ בכלל.
התלמידים בחרו את נושא היצירה: נתניה בעבר ובהווה. בתמונות המופיעות בקיר הפסיפס ישנם דימויים של עבר והווה בהווי וחיי העיר נתניה . רואים זאת בשיטת הבנייה של הבניינים הגבוהים לעומת צריפים, הפרדסים שהוו את התשתית הקיומית בעבר יחד עם מגדל המים הנושן, האירוסים והים, הצוק וסמל העירייה שמסמלים יותר מכל את נתניה, העגלה והסוס והצבר לעומת המבחנות של כתת המדע... תווי המוסיקה, מעגל הרוקדים והכינור המסמלים את תרבות המוסיקה ואמנות זו בחיי התלמידים.
קונפורטי הציעה לשלב בתוך עבודת הפסיפס כיתובי מילים, ואכן התלמידים בחרו את המילים ועזרו בשיבוצם בתוך היצירה הכללית. המילים שנבחרו הן: אמון, כבוד, אהבה, קבלה, יצירה, שוויון, צדק, ציונות ועוד...
ביה"ס קדם את הייחודיות שלו ומוכר כבית ספר המקדם תרבות ואומנות בראי הפלורליזם. לפיכך במלאות שלוש שנים לביה"ס שלושת המחזורים הראשונים בחרו את הערכים שביה"ס מקדם וחשובים עבורם ובנוסף הוסיפו סמלים ותמונות מחיי ביה"ס והעיר בעבר ובהווה .
בביה"ס כיתות בין תחומיות אומנותיות וכן ביה"ס בפעילותו הן בפדגוגיה והן בחינוך החברתי הערכי שם זרקור על קידום הייחודיות:תרבות ואומנות בראי הפלורליזם.
בשל ייחודיות העבודה והן בשל הזמן הקצר היו בעיות טכניות לא מבוטלותאבל התוצאה מרגשת ומפתיעה מכל הבחינות. קונפורטי מספרת בהתלהבות כי היה זה פרוייקט מרגש, מאתגר ובהחלט אחד מהפרויקטים החשובים שיצרה. קונפורטי מקווה שבעקבות התוצאה המוצלחת והמדהימה יאמצו עשייה זו גם בתי ספר נוספים בארץ שבהחלט מהווה כרטיס ביקור לבית הספר.
כתבה בעיתון השבוע בנתניה
פסיפס באורט אלטרמן
שם הכותב: עדי שבתאי
דף הבית » חינוך » פסיפס באורט אלטרמן
האמנית שרה קונפורטי, אמנית בינלאומית אשר הציגה עשרות תערוכות בגלריות ומוזיאונים ברחבי הארץ ובעולם הוזמנה על ידי מנהל בית הספר אורט ע"ש נתן אלתרמן בנתניה, ישראל לישנסקי לתכנן ולעצב עבודת פסיפס ייחודית על גבי קיר חיצוני של בית הספר המשתרע על פני 40 מטר שטח על 8 מטר גובה. לישנסקי, שם לו למטרה לעודד ולהעמיק את המודעות והזיקה של התלמידים לתרבות ולאמנות על ידי שיתופם בעבודה זו. עבודת הפסיפס ייחודית בשל צירוף החומרים, הטכניקה והגודל: קלקר, פסיפס, קרמיקה וזכוכית.
יצוע עבודת הפסיפס נעשה בשיתוף כל תלמידי בית הספר, המורים וההורים. התלמידים עזרו בהדבקת הפסיפס על משטח. צוות מיומן של כמה אנשים עסק בהרכבת הקיר בעזרת במה מתרוממת לגובה של 18 מטר שהשימוש בה מותר לאנשים עם רישיון לעבוד בגובה.
בבית הספר כיתות בין תחומיות אומנותיות המשלבות פעילויות שמעמיקות את החינוך החברתי והערכי בדגש על קידום התרבות והאומנות בראי הפלורליזם.
קונפורטי מספרת בהתלהבות כי היה זה פרויקט מרגש, מאתגר ובהחלט אחד מהפרויקטים החשובים שיצרה. היא מקווה כי בעקבות התוצאה המוצלחת והמדהימה יאמצו עשייה זו גם בתי ספר נוספים בארץ שבהחלט מהווה כרטיס ביקור לבית הספר.
בבוקר יום ראשון, ה- 22/01/1995, בשעה בה עשרות חיילים ממתינים בתחנת ההסעה שבצומת בית ליד בדרכם חזרה מחופשת סוף השבוע לבסיסיהם, חדר ביניהם מחבל לבוש מדי צה"ל, ופוצץ את חגורת הנפץ במשקל כ-10 ק"ג אותה נשא. כשלוש דקות לאחר הפיצוץ הראשון, פוצץ עצמו מחבל שני בין הפצועים, ובין עוברי האורח שנזעקו לטפל בנפגעי הפיצוץ הראשון. בימים אלו, 21 שנים אחרי, ולאחר שנים בהן טרחו ועמלו על הקמתו, זוכות המשפחות השכולות להגשים את חלומן, ולפתוח את אתר ההנצחה לזכר 22 הנופלים באותו פיגוע אכזר.
"הפיגוע בצומת בית ליד" מוכר גם כפיגוע ההתאבדות הכפול הראשון, ואחד הפיגועים הקשים שידעה מדינת ישראל. את הפיגוע תכנן והוציא לפועל ארגון הג'יהאד האסלאמי. בנפגעים 21 חיילים, רובם שירתו בחטיבת הצנחנים, ואזרח אחד, חלקם זכו בצל"ש על הטיפול וההקרבה למען חבריהם הפצועים.
"אתר ההנצחה לחללי הפיגוע בצומת בית-ליד" הוקם ע"י "העמותה להנצחת חללי בית ליד" אותה הקימו ההורים השכולים. זה שנים שהם פועלים ללא לאות ובמסירות, ובמאמצים עילאיים מגייסים תרומות ומתנדבים. 21 שנים אחרי, ולאחר אין ספור מאבקים, בתמיכת אנשים טובים וגופים קשובים, בעזרת כספי תרומות הציבור וארגונים, ובסיוע משרד הביטחון ועיריית כפר- יונה, הם זוכים סוף סוף לראותו נפתח למבקרים.
כ- 500 מ' מצומת בית-ליד, בואך מזרחה לכיוון כפר-יונה, לצד הכביש הראשי, ניצבת האנדרטה, יד לנופלים, המדמה "סולם" המיתמר לגובה 30 מטרים, עליו "מטפסות" עשרים ושתיים דמויות כמספר הנופלים באסון. שרה קונפורטי תכננה ויצרה את האנדרטה ותכננה את סביבתה.
משאבים לא מבוטלים הושקעו במטרה ליצור מקום מרשים ומכובד, כך נבנה במקום אולם זיכרון בגודל 150 מ"ר, בו הונחו 22 פינות זיכרון שהוקדשו לכל אחד מן החללים. לצד האולם והפסל, ניצב אמפיתאטרון המכיל כ-300 מקומות ישיבה בתוך גן צומח, ובצמוד לאתר, מגרש חניה מרווח.
כעת פועלת העמותה לגיוס מתנדבים, ופונה לגופים, מוסדות וארגונים, במטרה להפוך את הבית לפעיל, שוקק חיים, כזה שבאמצעותו, כך היא מקווה, לעולם לא יישכח אשר ארע. "מאז ומתמיד היה החזון להקים בית שהוא ההפך הגמור מהמוות ששרר במקום והפסיק באחת את חייהם של צעירים רבים, מטובי בניה של המדינה" כך לדברי נציגי ההורים השכולים. המשפחות רואות בהנצחת החללים ובפעילות שתתקיים במקום חשובה ביותר לא רק להן, אלא לעם כולו, בישראל ובתפוצות, וביתר שאת בעת הזאת, בה הטרור בארץ ובעולם מתגבר. נציגי ההורים: "למקום תהיה חשיבות גם עבור תיירים ולדיפלומטים שבאים לארצנו, האתר ופעולות ההנצחה, לא יתנו לעולם לשכוח את המחיר הכבד והנורא אותו משלם עם ישראל להשגת חירותו במדינה".
לשמחת ההורים, תושבים רבים מהעיר כפר-יונה ומישובים בסביבה נענו למודעת הדרושים, הרימו את הכפפה והם פותחים יום-יום את המקום לביקורים. ההורים השכולים מתרגשים לנוכח ההיענות של המתנדבים, ומספרים כי "זוהי קבוצה מופלאה של אנשים התורמים ממרצם, מזמנם, ומניסיונם הרב, ובכך מאפשרים לנו להפעיל את האתר. נשמח לצרף אלינו מתנדבים נוספים, שיסייעו לנו בתחומים שונים כמו הדרכה, מחשוב, פרסום וכיו"ב, כפי יכולתם, ובימים שנוח להם, כמו כן, שערי המקום פתוחים לטובת פעילויות תרבות כמו הרצאות, חוגים וכנסים בתאום מראש".
האמנית שרה קונפורטי פיתחה טכניקת עבודה ייחודית בקרמיקה ובזכוכית ומצאה נישה מפתיעה- עיצוב בתי כנסת. את התוצאות המרשימות אפשר לראות בעשרות בתי כנסת שכבר עיצבה בארץ ובעולם. אנחנו רגילים לוויטראז'ים בכנסיות, אלא שאמנית הזכוכית שרה קונפורטי לא נותנת לקונבציות לעצור אותה והיא פיתחה נישה מרשימה וייחודית של עיצוב בתי כנסת באמצעות זכוכית וקרמיקה - החומרים שמהם היא יוצרת. טביעת האצבע של האמנית שרה קונפורטי באה לידי ביטוי בצבעוניות של עבודותיה ובשילובי החומרים הייחודיים לה. בין אם מדובר בתיבות חזן או בוויטראז'ים, בארונות קודש או בפרוכות - קונפורטי יוצרת מתוך תשוקה גדולה והתוצאות הן כאלה המעוררות תגובת "וואוהו" אוטומטית. היא אמנית, מעידה על עצמה קונפורטי, כבר מילדותה, היא חיה ונושמת אמנות ("מילולית! כשאני בתוך עבודה אני כמעט לא ישנה") והדבר ניכר גם בביתה בכפר יונה, שכל סנטימטר בו, מבפנים ומבחוץ, אומר יצירתיות. קונפורטי, שציוריה ופסליה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, מספרת שעיצוב בתי כנסת שהיום הוא לה פרנסה, החל לגמרי במקרה. "מכר שלי רצה לתרום תיבת חזן לבית כנסת וביקש ממני לעצב אותה", היא מספרת, "מבחינתי כל משימה היא אפשרית, לכן התלבשתי על זה והתוצאה יצאה מדהימה. בעקבות תיבת החזן ביקשו ממני באותו בית כנסת גם ארון קודש ואחר כך מישהו שרצה להקים בית כנסת בירושלים ראה, התלהב וביקש שאעצב את המקום מא עד ת' והשאר היסטוריה". קונפורטי עיצבה בשנים האחרונות עשרות בתי כנסת בארץ ובעולם תוך שהיא משלבת בין יכולתיה בתחום הציור, הפיסול, העבודה עם זכוכית והשילוב בינה לבין קרמיקה. קונפורטי: "אני ממציאה רעיונות ויוצרת אותם בחומר, כי אני חייבת להפתיע קודם כל את עצמי ואז את לקוחותיי. לרוב אני זוכה לחופש פעולה מלא, בוודאי מבחינה אמנותית. אבל אני מתאימה את העבודה לאופי ולסגנון של העדה והמקום של בית הכנסת. גיליתי בתחקירים שביצעתי שיש הבדל בצבעוניות בין התוניסאים למרוקאים, למשל, ושבחלק מהעדות אפשר לשלב ציורים של בעלי חיים ושל הירח, ובחלק לא. האשכנזים, עקרונית, מתונים יותר בסגנון".
היא כבר עיצבה ויטראז' של ספר תורה בעל נפח על תקרה ששטחה 24 מטר בבית כנסת תימני ורצפת פסיפס בבית כנסת תוניסאי ובימים אלה היא שוקדת על 18 חלונות מצוירים בבית כנסת אחר ועל עזרת נשים באחר. "בכל עבודה נמצא חלק מהנשמה שלי ואני מרגישה היום בת בית בבתי הכנסת שעיצבתי או השתתפתי בעיצובם. יש משהו בבית כנסת שמשתלט על ההוויה, איזו תחושה של קדושה, של הוד והדר, וזה נהדר".
*************************
כתבה על אנדרטת צומת בית ליד - ידיעות אחרונות 5.2.2015
לפני למעלה משנה הוזמנה שרה קונפורטי לתכנן ארון קודש בבית כנסת בנתניה, גורדון 42. כשהגיעה למקום ראתה שלד עזוב. ובמקום דלת כניסה נתקלה בפח גלי שנראה היה כפסולת בניין. כשעלתה לקומה הראשונה מעל מדרון תלול ללא מדרגות נשארה פעורת פה ועיניים.
נגלה חלל מדהים ביופיו בן 4 קומות עם תקרת סקיילייט, חלונות רחבים ענקיים משני הצדדים, קומת עזרת נשים מסביב, ומבנה מבטון המיועד לארון קודש ותיבת חזן. ואז שמעה את הסיפור המיוחד: 20 שנה עמד המבנה במצב שלד ולא היה כסף להשלים להשלים את בניית בית הכנסת.
עופר שמחי וצורי שמחי, צדיקים עם נשמה ענקית, ו"משוגעים לדבר" לקחו על עצמם להגשים את החלום להקמת ביה"כ.
תושבי המקום אספו שקל לשקל ותרמו להקמת בית הכנסת. כך הצליחו לרצף את הקומות, להשלים את חלונות בית הכנסת. יואב ומיכל כתריאל, אבישי ויהודית כתריאל תרמו להקמת ההיכל והפרוכת.
שרה קונפורטי פנתה לחברות רבות כמו "כרמית" שתרמה טיח וחומרים לחדרי המדרגות ולחזית המבנה. "טרלידור" תרמה מעקה בטיחות לכל הקומות וסורגי בטחון להיכל. אחרים תרמו תקרה אקוסטית, מדרגות, דלתות לחדרים, תיבת חזן, פרוכת.
שרה קונפורטי עיצבה ויצרה את ארון הקודש ואת תיבת החזן ואת הפרוכת המיוחדת. האמנית קונפורטי עיצבה ויצרה גם את אנדרטת צומת בית ליד.
בזכות כל זאת נפתח בית הכנסת לקהל הרחב בראש השנה לאחר 20 שנות המתנה.
דלת הכניסה לבית הכנסת עדיין לא מוכנה וגם כסאות ישיבה לעזרת הנשים טרם נרכשו.
לתרומות ניתן לפנות לעופר שמחי 054-4977755 .
ראיון בטלויזיה - עבודות אמנות של שרה קונפורטי - ערוץ 98 , מאי 2014
ראיון בערוץ 2- יצירה מקומית- אודות עבודות האמנות שלי שאני מעצבת ויוצרת בבתי כנסת מרץ 2013
כתבה חדשה אודותי במאגזין מה קורה בכפר - חנוכה 30.11.12
שרה קונפורטי חיה ונושמת אמנות
אי אפשר להשאר אדישים כשנכנסים לביתה של שרה. השער המעוטר, הדלת הצבעונית, עשרות הכדים והפסלים הניצבים בחצר, הם רק חלק קטן מהעושר האמנותי במקום. אפילו העצים לא נראים רגילים בגינתה. בכל פינה בבית ניצבת יצירת אמנות, קטנה או גדולה, חנוכיות, חמסות, אריחי קרמיקה, מיני יצירות המונחות בסדר מופתי זו לצד זו. גם השירותים מעוטרים באריחים צבעוניים הזוכים לתשומת לב מירבית. תאור זה הוא רק חלק מחווייה אומנותית. מעניינת ומרגשת, בביתה של האמנית שרה קונפורטי, תושבת כפר יונה כמובן.
יש לשרה קונפורטי בבית הכל: אריחי קרמיקה צבעוניים מעוטרים במיני צבעים וגוונים, חנוכיות עשויות קרמיקה, חמסות צבעוניות, וכל מיני יצירות אמנות ייחודיות שלא נתקלים בהם בכל יום. גם חדר השירותים עצמו סוג של יצירת אמנות, עשיר באריחים צבעוניים ומיוחדים, משולבים בשברי זכוכית.
שרה מובילה אותנו בהתלהבות שאין דומה לה אל הסטודיו העצום. שם מונחות יצירות ענק מדהימות, אותן הציגה בתערוכות רבות בארץ, ובעולם. עשרות קטלוגים מונחים על השולחן ובהן כתבות מצולמות על יצירותיה שסוקרו על ידי מבקרי אמנות מהנחשבים בארץ. היא מתכננת ומבצעת עשרות רבות של ארונות קודש בבתי כנסת. חלקם אף זכו לפרסום רב בקהילות יהודיות.
שרה קונפורטי, אמנית המוכרת בארץ, השתתפה בעשרות תערוכות בארץ ובעולם, בתחום הציור, הפיסול, שילוב אמנויות, ובפרויקטים עיצוביים עצומים. קונפורטי גרה שנים רבות בכפר יונה, מייצרת ומעצבת בעצמה גם תכשיטי אופנה מקרמיקה ומזכוכית: צמידים, עגילים אופנתיים ארוכים משולבי זכוכית וסרטי בדים מצוירים, טבעות זכוכית, טבעות קרמיקה וזכוכית, וטבעות זכוכית מצוירות בזהב. שרשראות ותליונים.
שרה עוסקת בציור, בפיסול, בקרמיקה, בזכוכית ובתכנון וביצוע פרויקטים גדולים כדוגמת עיצוב וציור קיר חזית בניין האדריכלים 280 מטר, תערוכת עיצוב 2004, אנדרטת צומת בית ליד 30 מטר גובה על 2.5 מטר. על שטח האנדרטה תכננה גם אמפיתיאטרון, אולם תת קרקעי, 22 חדרי הנצחה. על הפסלים עבדה 3 שנים. קיר עיצובי של 100 מטר המוצג בהום כפר ויתקין, בכניסה למרכז הארצי לעיצוב הבית.
באפריל 2003 השתתפה שרה בתערוכה הגדולה בעולם הנערכת פעם בשנה באורלנדו פלורידה, 40 מדינות ו4,000 מציגים, והתברר שעבודותיה היו להיט בין עולמי וייחודיות אפילו בעולם הגדול. ב2004 הציגה באיטליה בתערוכה הבינלאומית הנודעת בבולוניה "Cersaie" תערוכה שזכתה להדים בשל ייחוד אריחי הקרמיקה האמנותיים.
החנוכייה שעיצבתי ויצרתי בשער המאגזין מה קורה בכפר דצמבר2012
------------
כתבה עלי בעיתונות ידיעות נתניה בהקשר לפרוייקט של יום ירושלים והציור הארוך ביותר בנושא ירושלים שהוגש לשיא גינס 18.5.2012
באתי לחפש צלחת לפסח..יצאתי המום מביתה. בית של אמנית בנשמה. 6.4.2012
========================
מגזין עיצוב של ידיעות אחרונות 2004 - כתבה סינדרלה
======================
כתבה שהתפרסמה במאגזין עיצוב טרנד באדיבות אבי שרביט , עורך ומנהל
שרה בבית הכנסת, 2007
שרה בבית הכנסת דפים 2,3 מאגזין טרנד 2007
שרה בבית הכנסת דף 4 מאגזין טרנד2007
"בעוד ארבעת אלפים שנה אולי אשמש השראה לאמן אחר, שיצייר בהשראת הציורים שלי..." אומרת שרה קונפורטי.
מצויידת בהרבה כשרון, ו ביצירתיות יצאה למשימה לא פשוטה: לעצב בית כנסת. בהשראת מוטיבים שראתה בבית-כנסת מהמאה הרביעית בתוניס יצרה חיבור בין עבר, הווה ועתיד.
תיבת חזן בבית הכנסת "עמית", מרכז עולמי למורשת יהדות תוניס.
(2) שבעת המינים "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון
(3) עץ חיים היא למחזיקים בה
(4) חזית ספסל התיבה, ציורי הטווסים על גבי האריחים, צוירו כמחווה לציור שמצאה מהמאה הרביעית לפנה"ס מרצפת בית הכנסת בנרו, תוניס
(5) עץ החיים, מקורו של מושג זה הוא בסיפור גן העדן (בראשית, ב 9). משמעותו היא: בריאות, ריפוי, פוריות והמשכיות החיים. עץ החיים מופיע כמוטיב בצורת עצים, פירות וצמחים כגון עץ התמר, לוז – שקד, רימון, ברוש, פרח ואגרטל פרחים.
(6) ויטראג' "תקעו בחודש שופר", שופר ונבל הם סמלי תשרי הקשורים לעלייה לרגל לבית המקדש.
קונפורטי החיה ויוצרת ברעננה, הצליחה להפוך את יצירותיה לעבודות ייחודיות, מרגשות ובהישג יד של כל אחד. שרה, היוצרת בקרמיקה ובזכוכית, פיתחה טכניקות אישיות ושילבה אותן בהרבה אהבה ונשמה. עיצוב, תכנון ועבודה עבור בתי כנסת – אהובים עליה במיוחד. בית הכנסת האחרון אותו עיצבה הוא "עמית – מורשת עולמית ליהדות תוניס". עו"ד אייל אורטל, גזבר עמותת עמית, הזמינה לתכנן את ארון הקודש ואת תיבת החזן. העבודה מומנה על ידו ועל ידי משפחתו לזכר אביו. תחילה השקיעה שרה את עצמה בלימוד ההיסטוריה של יהדות תוניס, מנהגיה ואפילו מאכליה. למדה איך נראו בתי הכנסת בתוניס, והצליחה להעביר את האווירה האוריינטלית ורוח הדברים לעבודותיה בעמית. כשחלק מהאנשים שמעו כי שרה מתכננת להקיף את התיבה בזכוכיות, נרתעו, היססו, התנגדו, התלבטו..."תיבת חזן מזכוכית – מי שמע?...". כיום, תגובות המתפללים המגיעים למקום – "לא ראינו תיבה יפה מזו בעולם".
שרה למדה להכיר את האנשים מקרוב, אנשים צנועים עם לב עצום, אוהבי חיים, משוגעים לדבר, תורמים מזמנם וכיסם עבור רעיון ושוקדים לשמר את מנהגי יהדות תוניס ומורשתה.
קונפורטי קיבלה כנתון חדר – תיבת חזן, בנוי מקירות בטון עם שני פתחים. היא הקיפה את כל הקירות החיצוניים ב זכוכית מצוירת ב סגנון אוריינטלי. עשרת הציורים הוקפו במסגרות עץ מהגוני ומאחוריהם הותקנה מערכת תאורה. כשסיימו להתקין את העבודה, ומסביב לתיבה דלק האור, התרגשה קונפורטי כאילו זו עבודתה הראשונה. כל ההשקעה העצומה בזמן ובמאמץ, המרוץ הבלתי אנושי לעמוד בזמנים, כל אלו נמוגו כשהביטה בעבודה שהקימה. השלב השני היה לתכנן את פנים התיבה. שרה החליטה לחפות את כל הקירות הפנימיים באריחים מצוירים, עבודת ידיה, בהשראת ציורים אשר היו בבתי הכנסת בתוניס, ציורים שמקורם במאה הרביעית. צבעי האריחים היו צריכים להתאים הן לצבעי עבודת הזכוכיות והן לצבעים ששלטו בבתי-הכנסת בתוניס: כחול, טורקיז – חום.
שרה אוהבת במיוחד לעבוד עם בתי כנסת. למרות שאינה דתייה, בהיכנסה לחלל בית הכנסת, היא לא נשארת אדישה. אווירה של קדושה, של נשגבות, של כוח שאינו נמצא בשום מקום אחר, של מסורת ודת בני אלפי שנים של המתנהג גם אחרת בתוך בית-הכנסת מאשר מחוצה לו. מעט מהרגשה זו שאפה להכיל בתוך עבודתה. שרה הקפידה בתכנון התיבה עד לפרטים הקטנים ביותר. הרבה מאד כחול, טורקיז, אדום, כתום, ירוק וחום. צבעוניות החוזרת גם בצבעי האריחים המצוירים בתוך קירות התיבה. הארון בתוך התיבה עשוי גם הוא מעץ מהגוני, וכהשלמה בחרה שרה פרקט דמוי מהגוני, בצבע תואם. את ידיות הארון בחרה לעשות במו ידיה, שילוב של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז. גם את הפנלים הסובבים את פלטות הזכוכית סביב התיבה בחרה לעשות בעצמה – פסים של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז – טכניקה ייחודית בעולם ואישית של שרה. את מדרגות התיבה בחרה שרה לחפות בשטיח בצבע כחול, כתשובה לכחולים אשר בויטראג'ים ובציורי האריחים. את ספסל תיבת החזן בחרה לרפד בבד קטיפה כחול עז, המהווה גם הפרדה בין ציורי הטווסים מעל לספסל לבין ציורי הטווסים מתחתיו. הצבעים השולטים בתיבה – טורקיז-כחול וחום, המסמלים גם שמיים ואדמה – יקום.
מתוך מאגזין טרנד TREND חורף2007
=======================
מראה הבית לפי שרה קונפורטי - בית קטן בערבה 7.6.2010
צילום דלת ביתי על שער המגזין לעיצוב טורקיז, עיתון תל אביב
ישנם רק דברים מעטים, המהנים יותר מאשר בניית בית חלומותיך. כאמנית ה"אני מאמין שלי" – להעלות על כל משטח קיים את האושר, המוסיקה והאהבה ע"י הצבעים". בדרך זו אני "מחלקת פיסות של "אושר".
בעבר שמו דגש על העיצוב הפנימי של הבית. לאחרונה הולך ומתפתח טרנד חדש – השם דגש על מראה הבית מבחוץ. אני לא אוהבת את המילה "טרנד". אני לעולם לא בודקת מה הולך להיות, מה חדש ומה קורה בשטח. המוטו שלי הוא "להראות מה אני חושבת, מה אני עושה ויכולה להציע לעולם כטרנד".
מראה הבית הוא בעצם כרטיס ביקור של האנשים הגרים בו: גודל הבית, מראהו, הצבע השולט בקירות החיצוניים, עיצוב השער, עיצוב דלת הכניסה, עיצוב השלט בפתח הבית, עיצוב הגינה, עיצוב החלונות – צבעוניים, מצויירים, מעוגלים או קלאסיים, ועד לפרטים הקטנים ביותר של בחירת מזוזה ייחודית, שזוכה לעיתים לשעות של השקעת זמן בבחירת המזוזה הנכונה לדלת הספציפית. בשנים האחרונות עוברים קירות הבית החיצוניים שינויים בקווי העיצוב, הן בשדרוגם ע"י צירוף חומרים כמו צבע, עבודת יד אמנותית בשילוב פסיפס, מוזאיקה, או פסיפס משולב עם אריחי קרמיקה וזכוכית מצויירים עבודת יד.
בבואי לעצב את הבית אני מודעת לכך, שעליי ליצור סביבה שתיצור עניין, מבלי להתעלם מעיצוב עכשווי נכון, עלי להתאימו לדיירי הבית, לאופיים, להתאימו להרגלי חייהם וכמובן לתקציב שיש באפשרותם להקציב לכל נושא. המוטיבים נבחרים על ידי או במשותף.
בעבר הוטלה משימה זו על ה"גבר", החל מבניית המערה ע"י האדם הקדמון ועד שנות החמישים בערך. היוצרות התהפכו בשנים האחרונות. מלאכת עיצוב הבית נמצאת בידי האישה ועל פיה יישק דבר.
לפני כ-20 שנים עברתי לגור בבית פרטי בכפר יונה, בית בן 30 שנים. דלתות הבית וחלונותיו נראו ישנים, רחוק מלהלהיב ותוך זמן קצר מאד הבנתי שכל דלת חדשה שאקנה תהיה פחות יפה ומעניינת מאשר הדלת שעליה אצייר.
הדלתות עברו "ניתוח פלסטי" – כל דלת והייחוד שלה. מלבד עבודת הציור גם הדבקתי מכל הבא ליד – אלמנטים דקורטיביים שמצאתי, חמסות, פרזולים, אריחים מעוטרים, זכוכיות פיוזינג, אריחים מצויירים. את קירות הבית צבעתי בצבעים ים תיכוניים – טורקיז עמוק בשילוב צבעי חמרה, את התוצאה ניתן לראות בצילומים.
על חלק מהדלתות אני רק מציירת, על חלקם אני מדביקה אריחי זכוכית מצויירים, ועל חלקם אני משלבת ציור בתוספת אריחי זכוכית או קרמיקה. אני חווה יחד איתם את ההתרגשות העצומה בכל דלת חדשה. היום מוכנים יותר מתמיד להתפשר על שדרוג חדרים אחרים בבית, אך בסולם העדיפויות שלהם יהיו דלתות הכניסה, שער הבית המעוצב והמעוטר ב דקורים הצבעוניים והחלונות החיצוניים במקום ראשון.
גם השלט המוצב על קיר ביתם זוכה להתייחסות מכובדת. כל בית והשלט המותאם למראה הבית ולדייר הגר בו. השלט נבחר בקפידה על פי צבעו, הטכניקה (פיוזינג – שריפה בתנור), זכוכית מצוירת.
ניתן להשיג אווירה יוקרתית ומכובדת, אווירה רומנטית ישנה או מראה עדכני, אווירה מינימליסטית, בוהמית, יאפית או אמנותית בהשקעה קטנה יחסית. ניתן לשוות לכל דלת ישנה מראה חדשני או לשוות לו את "המראה הישן".
כפי שציינתי, בשנים האחרונות מתחזקת מגמת העיצוב החיצוני של מראה הבית מבחוץ. יותר ויותר אני מוצאת את עצמי מחפה קירות חיצוניים בציורים מעשה ידיי משולבים בקרמיקה ופסיפס. הציורים עמידים לתנאי חוץ ומשווים לכל בית מראה ייחודי ובלתי שגרתי. ניתן לחפות קיר שלם או חלק ממנו – הכל לפי התקציב. הציור המוצב על הקיר אינו רק יפה. התאמת הציור לקיר בצורה נכונה גם משנה את הפרופורציות של הקיר מהבחינה הויזואלית (קיר צר, רחב, ארוך או להיפך).
אפשרות נוספת היא לשדרג חלקים מהקיר החיצוני גם ב אריחים מצויירים, דיקורים עשויים זכוכית, המושתלים אף בתוך שער הכניסה והן על גבי חומות הבית.
להשלמת העיצוב ניתן להציב כדים מצוירים בגדלים שונים, בדוגמאות שונות, המצוירים ומותאמים לצבעוניות, לסגנון, למראה הבית, לעיצובו ולסגנון החיים, תוך דגש על מקוריות ליצירת גן קסום. ניתן לפזר את הכדים הן בכניסה והן בתוך הגינה – להשלמת המראה האותנטי.
הודפס בעיתון תל-אביב, ידיעות אחרונות 2004
ידיעות- 30.7.2004
ידיעות- 30.7.2004
אמנית, שרה קונפורטי, מהאמנות לאומנות וחזרה מאת אודי נתן, טיים האוט תל אביב, עיצוב 2004, התערוכה הבינלאומית ה-17 לעיצוב ותכנון הבית
הסיפור של שרה קונפורטי הוא סיפור של גלגולים, שראשיתו בלימודי תואר ראשון בכלכלה, וסופו (עד לגלגול הבא בכל אופן) ברכישת 5000 מעבודותיה, בתערוכה בינלאומית, באורלנדו שבפלורידה.
למרות תואר בכלכלה, שרה קונפורטי הייתה מאז ומתמיד, בראש ובראשונה, אמנית. היא חיה ונשמה אמנות 24 שעות ביממה, וביקור בביתה לא מותיר ספק: בבית עם הגינה שבכפר-יונה, נמצאים מאות כדים מצוירים, פסלים, שער פרי עיצובה, סטודיו, עצום מימדים ועשרות עבודות תלויות על כל קיר (אפילו בשירותים). שרה מציירת על החלונות, על הדלתות, וגם על העצים הענקיים הגדלים בגינתה. אולם, אחרי שנים של נאמנות מוחלטת לאמנות לשם עצמה, שכללה פתיחת גלריה שנשאה את שמה, שרה הבינה כי אינה יכולה להתפרנס מאמנות בלבד. וכיוון שיש לה שני ילדים מתבגרים (בן ובת), היא החליטה להיות פרקטית יותר, והחלה לעסוק בייצור אריחים.
על תחום האריחים הסתערה ללא כל ידע מקצועי מוקדם, עובדה שהתגלתה כברכה. היא החלה ליצור אריחים מקרמיקה ו מזכוכית בעבודת יד, ועליהם ציירה בטכניקה שפיתחה בעצמה, שהתבררה כייחודית בעולם כולו. באפריל השנה הוזמנה להשתתף בתערוכה הגדולה בעולם לאריחים, הנערכת מדי שנה באורלנדו, פלורידה. 4000 אומנים מארבעים מדינות השתתפו בתערוכה, אך עבודותיה של שרה התבלטו בייחודן גם בתוך השפע הזה, בין היתר, בזכות הטכניקה הייחודית. ביום האחרון פנו אליה מהנהלת התערוכה בבקשה לקנות את כל עבודותיה, אך מתוך 5000 העבודות שהציגה, לא נשאר ולו פריט אחד. בארץ רכשו את הדוגמאות הייחודיות שעיצבה החברות המובילות בהן מוזיאון ינקו-דאדא, קאנטרי פלורס, חלמיש, רשת זהבי עצמון, רשת אלוני ועוד.
בסטודיו שלה מציעה שרה גם כלי בית ומתנות מ קרמיקה ומזכוכית, יודאיקה, מזוזות (שעליהן היא שמחה, במיוחד לנוכח המחשבה שאנשים מנשקים בבואם ובצאתם את העבודות שלה), חמסות, חנוכיות ועוד ועוד, אפילו כיורים מצוירים.
בתערוכת עיצוב 04 מציגה שרה את העבודה "חלונות של תקווה", שמכוונת לעודד אנשים להתבונן קדימה אל עבר העתיד, ולהקדיש מחשבה לעתידם האישי, כמו גם לעתידנו כחברה. מדובר ביצירה עצומת מימדים, המדגימה את יכולתה לעבוד לא רק בקטן (כפי שהיא עושה עם האריחים) אלא גם בגדול (כפי שעשתה באנדרטה לקורבנות הפיגוע בצומת בית ליד), באותה מידה של ירידה לפרטים הקטנים.